משנה: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָייָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין מִפִּי בֵית דִּין אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן׃ הלכה: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁלָּזֶה כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. עֵדוֹ. הָא עֵידָיו לֹא. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ עֵדָיו. דְּתַנֵּי. לְעוֹלָם מוֹסִיפִין דַּייָנִים עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְהַדַּייָנִין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. נִגְמַר הַדִּין אֵין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְפוֹסְלָן. אָמַר זְעִירָה. וְהוּא וְאֶחָד מִן הַשּׁוּק מִצְטָֽרְפִין לִפְסוֹל עֵדוּת זֶה. רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי. וְאֵין עֵד אֶחָד זוֹקְקוֹ לִשְׁבוּעָה בְכָל־מָקוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. פָּסוּל צָרִיךְ לִיפָּסֶל בְּבֵית דִּין. קָרוֹב אֵין צָרִיךְ לִיפָּסֶל בְּבֵית דִּין. אָמַר רָבָא בַּר בִּינָא בְשֵׁם רַב. שְׁלֹשָׁה כִגְמַר דִּין.
מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר צָרִיךְ אֲנִי, אֲפִילּוּ אִיכָּא מְאָה דְּאָמְרִי לֹא צָרִיךְ לְדִידֵיהּ שָׁמְעִינַן — שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב יוֹדֵעַ מׇרַּת נַפְשׁוֹ״.תְּנַן: אִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. טַעְמָא דְּלֵיכָּא בְּקִיאִין, הָא אִיכָּא בְּקִיאִין לָא! הָכִי קָאָמַר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — דְּאָמַר ״לֹא צָרִיךְ אֲנִי״, אֲבָל אָמַר ״צָרִיךְ אֲנִי״, אֵין שָׁם בְּקִיאִין כְּלָל — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב יוֹדֵעַ מׇרַּת נַפְשׁוֹ״.מַתְנִי׳ מִי שֶׁאֲחָזוֹ בּוּלְמוֹס — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִילּוּ דְּבָרִים טְמֵאִים, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה — אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ. וְרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ מַתִּיר.תלמוד בבלי יומא דף פג עמוד א
שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. סָפֵק לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אַשְׁכָּח תַּנִּי וּפַלִּיג. כָּל־יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן רֹאשׁ חוֹדֶשׁ וְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע וְאִם לֹא הִזְכִּיר מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכָל־שֶׁאֵין בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן חֲנוּכָּה וּפוּרִים צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע וְאִם לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.חָנָן בַּר אַבָּא וַחֲבֵרָייָא הֲווּ אָֽכְלִין בְּשַׁבָּתָא. מִן דְּאָֽכְלִין וּבָֽרְכִין קָם אֲזַל לֵיהּ. חֲזַר לְגַבָּן אַשְׁכַּחְנוּן בָּֽרְכִין. אֲמַר וְלֹא כְּבָר בָּרַכְנוּ. אָֽמְרִין לֵיהּ מְבָֽרְכִין וְחוֹזְרִין וּמְבָֽרְכִין דַּאֲשַׁכְּחָן מַדְכְּרָא דְשַׁבָּתָא. לָא אֲמַר כֵּן רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא וְרִבִּי יִרְמְיָה מָטוּ בָהּ בְשֵׁם רַב שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת אוֹמֵר אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. כַּן בְּשֶׁהִסִּיעַ דַּעְתּוֹ וְכַן בְּשֶׁלֹּא הִסִּיעַ דַּעְתּוֹ.תַּנִּי עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ אַף עַל פִּי שֶּׁכּוּלָּם אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. יָֽשְׁבוּ וְאָֽכְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל־אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּר עַצְמוֹ אֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כוּלָּם. רִבִּי יִרְמְיָה זְמִין לַחֲבֵרָיָא בְּפוּנְדָקָא.תלמוד ירושלמי ברכות פרק ז הלכה ד