משנה: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הַאִשָּׁה וּמְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מִלְוָה צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַמַּלְוֶה וּמְקוֹם הַלּוֹוֶה וּמְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מֶקַח וּמֶמְכָּר צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַלּוֹקֵחַ וּמְקוֹם הַמּוֹכֵר וּמְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַשָּׂדֶה וּמְקוֹם הַזְּמַן מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רִבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל בְּכוּלָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר בְּכוּלָּן חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר וְכָתַב לָהּ לִשְׁמָהּ. הלכה: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין כול׳. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ כַּטּוֹפֶס פָּסוּל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הַאִשָּׁה וְהַזְּמָן. פָּתַר לָהּ וְתוֹרְפוֹ עִמּוֹ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִם בְּשֶׁכָּתַב תּוֹרְפוֹ בַטּוֹפֶס בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. מִפְּסוּלוֹ אַתְּ לָמֵד הֶכְשֵׁירוֹ. אִילּוּ כָתַב כּוּלּוֹ לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לֹא לִשְׁמָהּ שֶׁמָּא אֵינוֹ פָסוּל. וְדִכְװָתָהּ כָּתַב כּוּלּוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לִשְׁמָהּ כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיװֵג. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא רַבּוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְזַוֵּיג אֲפִילוּ זִיװֵג כְּמִי שֶׁלֹּא זִיװֵג. וְקַשְׁיָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אִם בִּשֶׁלֹּא כָתַב בַּטּוֹפֶס תּוֹרְפוֹ בְּדָא רִבִּי יוּדָה פוֹסֵל. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי זְעִירָא. לְעִנְייָן אַחֵר עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה. וַתְייָא כַּיי דָמַר שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנִי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד אֲפִילוּ כָּל־שֶׁהוּא פָּסוּל. מָהוּ מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רִבִּי שַׁבָּתַי בְשֵׁם חִזְקִיָּה. מִפְּנֵי תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּיוֹת לְהִתְגָּרֵשׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כָּשֵׁר וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אִין תֵּימַר פָּסוּל וְיֵאוּת. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַלִּיבֶּלָּר. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ חַייָו מְצוּיִין לוֹ. רִבִּי זְעִירָא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי יוּדָה בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא בְּגִין דְּרַב וּשְׁמוּאֵל תְּרַוַּייהוּ אָֽמְרִין. הֲלָכָה כְרִבִּי לָֽעְזָר. וְלֹא תִּיסְבַּר מֵימַר אַף הָכָא כֵן. צָרַךְ מֵימַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּשְּׁטָרוֹת.
תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ומעבירין כלי על גב העין בשבת אמר רשב"ג במה דברים אמורים בכלי הניטל אבל בכלי שאינו ניטל אסור ואין שואלין בדבר שדים בשבת רבי יוסי אומר אף בחול אסוראמר רב הונא (אין) הלכה כר' יוסי ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא ואתעביד ליה ניסא פקע ארזא ופלטיהת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד רבי חמא ברבי חנינא אמר סך ואחר כך ממשמש רבי יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחתתלמוד בבלי סנהדרין דף קא עמוד א
המכניס ראשו ורובו לבית המנוגע טמאה. כלי חרס שהכניס אוירו לבית המנוגע טמא. הספסלין והקתדראות שהכניס רובן לבית המנוגע טמאים.מי שנכנס לבית המנוגע כליו מקופלין ומונחים על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאין מיד שאם מלובש בהן טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס. היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ ונתן לו חבירו סנדלו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאים מיד שאם מלובש בהן טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס. היה עומד בחוץ וסנדליו ברגליו וטבעתו באצבעו ופשטן לפנים ר' יהודה מטמא וחכמים אומרים עד שישהא בכדי אכילת פרס. אמר לו לר' יהודה בזמן שאין כל גופו טמא לא טמא את מה שעליו כדי שישהא כדי אכילת פרס אמר לו רבי יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל מכח הטהור להציל.ישראל מקבלין טומאה ומצילין בגדים בבית המנוגע. והבהמה והעובדי כוכבים אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע.תוספתא נגעים פרק ז תוס י