לא יפתח אדם מחצב בתחלה בתוך שדהו עד שיהו שלש מרביות שהן שלש על שלש על רום שלש אמר רבי יהודה בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר [מרובה] מותר אמר רשב"ג בד"א בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אבל בזמן שמתכוין לעשות שדה אפילו כל שהוא אסור. סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים הרי אלו ינטלו ר' נחמיה אומר בונין מדרגות על גבי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להם עפר ונותנן על גבי גאיות. מסקלין דרך רשות הרבים דברי רבי יהושע רבי עקיבה אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל ואם סקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין מסקלין מפני דרך היחיד ומפני דרך הרבים ומפני דרך הספק ועושין ספיחים שבראש גגות ומקיימין אותו ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום עבודת הארץ. זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית מסלקין מקומן ממלאין נקעין שתחתיהן עפר ועושין עוגיות לגפנים מזו לזו ולא עוד אלא אף זיתי שביעית שיוצאים למוצאי שביעית מותר לעשות כן. בראשונה היו אומרים מלקט אדם זיתים מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס חזרו להיות נותנין זה לזה בטובה התקינו שיהו מביאין מן המצוי ומן הקרוב והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות בראשונה היו אומרים מלקט אדם צרורות וחרסין מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה חזרו לאיסור. שדה שניטייבה אין זורעין אותה במוצאי שביעית איזו היא שדה שניטייבה [כל זמן] שבני אדם חורשין חמש והוא חורש שש שש והוא חורש שבע שמאי הזקן אומר אילו היתה שעה פנויה גוזרני עליה שלא תזרע ב"ד של אחריו גזרו עליה שלא תזרע. אין חוכרין נירין מישראל החשוד על השביעית אבל לוקחין הימנו שדה זרועה שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע המקבל שדה מן הנכרי פוסק עמו על מנת שהנכרי זורעה הנכרי והכותי שחרשו אין עושין אותן בית הפרס שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לגזור אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה שלא גדרו אלא גדר שיוכל לעמוד. הקוצץ קורה של שקמה הרי זה לא יחליק ולא ידריג אלא מציין כדי שתהא קיצתה שוה ר' יהודה אומר מקום שנהגו לדרג יחליק לחליק ידריג [הרי זה] מגביה טפח וקוצץ [טפח] וכן היה רבי יהודה אומר הלוקח בתולה של שקמה מחבירו בשאר שני שבוע הרי זה מגביה עשרה טפחים וקוצץ נמצאת אומר שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת אדמה בתולת אילן בתולת אדם כל שלא נבעלה מימיה בתולת אדמה כל שלא נעבדה מימיה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין בה חרס בתולת אילן כל שלא נקצצה מימיה. אין עוקרין גדר שבין שתי שדות אחד גדר של עצים ואחד גדר של אבנים בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל עצים מותר המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה לעצים מותר ולשדה אסור. מחפריות שנוטל מהן אילן הרי זה לא יכסם בעפר אבל מכסם באבנים או בקש הקוצץ בקנים הרי זה מגביה טפח וקוצץ רשב"ג אומר מקום שנהגו לקוץ יחתוך לחתוך יקוץ ה"ז מגביה טפח וקוצץ. אין [מטינין] את הקנים בחיצות הקנים מפני שהיא מלאכתן רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר מותר אדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג. בשביעית אין מלמדין את הפרה אלא בחילת בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ובלבד שלא יסמוך לה מענה אבא שאול אומר מגדר בחרשין וגוממין מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקורדום. פגין של ערב שביעית אין חולקין אותן בשביעית [ובסייפות מותר] מפני שהיא מלאכתן בקור ובכפניות מותר מאימתי אדם רשאי לקוץ את האילן בשאר שני שבוע משיבא לעונת המעשרות. אין מוכרין שדה אילן לחשוד על השביעית אלא אם כן פוסק עמו על מנת שאין לו באילן רבי שמעון מתיר מפני שהוא אומר לו אני מכרתי את שלי צא ותבע את שלך.
הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָגַם, מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל דָּבָר שֶׁיֶשׁ בּוֹ פְגָם, לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְגָם, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה, מָעַל. כֵּיצַד. נָתְנָה קַטְלָא בְצַוָּארָהּ, טַבַּעַת בְּיָדָהּ, שָׁתְתָה בְכוֹס שֶׁל זָהָב, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנֵית, מָעֲלָה. לָבַשׁ בְּחָלוּק, כִּסָּה בְטַלִּית, בִּקַּע בְּקֻרְדֹּם, לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם. תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה, לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם. כְּשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה, מָעָל:
נֶהֱנָה בְכַחֲצִי פְרוּטָה וּפָגַם בְּכַחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בְשָׁוֶה פְרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד וּפָגַם בְּשָׁוֶה פְרוּטָה בְּדָבָר אַחֵר, הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל, עַד שֶׁנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה וְיִפְגֹּם בְּשָׁוֶה פְרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד:
אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בַּמֻּקְדָּשִׁין, אֶלָּא בְהֵמָה וּכְלֵי שָׁרֵת. כֵּיצַד. רָכַב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב, שָׁתָה בְכוֹס שֶׁל זָהָב וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה, תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ, כֻּלָּן מָעֲלוּ. רַבִּי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ פִדְיוֹן, יֶשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל:
משנה מעילה פרק ה משנה ד
נסכי בהמה חייבין עליהן משום פגול מפני שדם הזבח מתירן דברי ר' מאיר וחכ"א אין חייבין עליהן משום פגול מפני שאדם מביא זבחים היום ונסכים לאחר עשרים יום אמר להו רבי מאיר אף אני איני אומר אלא בזמן שקדשו בכלי אמר לו אע"פ שקדשן בכלי יכול לשנותו לזבח אחר. לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פגול מפני שדם האשם מתירו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין חייבין עליו משום פגול מפני שאדם מביא אשמו היום ולוגו לאחר עשרים יום אמר להן רבי מאיר אף אני לא אמרתי אלא בזמן שקדש בכלי אמר לו אע"פ שקדש בכלי יכול לשנותו לאשם מצורע אחר.רבי שמעון אומר הקטורת והלבונה אינם ראויין לאכילה ואין חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא. היה רבי שמעון אומר יפה כח המזבח מכח הכהנים וכח הכהנים מכח המזבח. יפה כח המזבח בקטרת ולבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ובעולת העוף שאין לכהנים בהן כלום. יפה כח הכהנים בשתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות וחטאת שאין למזבח בהן כלום. ויפה כח כהנים מכח ישראל וכח ישראל מכח כהנים. יפה כח הכהנים בקדשי קדשים ובבכור שאין לישראל בהן כלום. יפה כח ישראל במעשר בהמה ובפסח שאין לכהנים בהן כלום.פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים כיון ששחטן וזרק דמן מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין חייבין עליהן משום פגול אלא על דבר שהוא כשלמים ודמו ניתן על מזבח החיצון אמר ר' שמעון הלכה זו אמר לי רבי עקיבה אין חייבין משום פיגול אלא על דבר שהוא כשלמים ודמו ניתן על מזבח החיצון. רבי אלעזר אומר משום רבי יוסי פיגל בנעשה מהן בחוץ פיגל. בנעשה מהן בפנים לא פיגל כיצד שחט וקבל על מנת לזרוק את הדם למחר לא פיגל שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים. הזורק את הדם על מנת להקטיר אימורין למחר לא פיגל שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בפנים בדבר הנעשה בחוץ אבל שחט קבל והילך על מנת לשפוך שירי הדם ולהקטיר אימורין למחר פיגל שהמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.תוספתא זבחים פרק ה תוס ד