המשביע את חבירו על דבר שיש בו שוה פרוטה וכפר ה"ז משלם קרן וחומש ואשם. המשביע את העדים על דבר שיש בו שוה פרוטה וכפרו הרי אלו חייבין קרבן ופטורין מן הממון שנאמר ונשא עונו קרבן ר' יהודה בן בתירה אומר נאמר כאן ונשא עונו ונאמר להלן עונו ישא מה עונו ישא האמור להלן נטילת נשמה אף עונו ישא האמור כאן נטילת נשמה ונשא עונו מלמד שבכלל נשיאת עון קרבן. ר' יהושע אומר ד' אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין להם עד שישלמו. היודע עדות לחבירו ואינו מעיד אינו חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. השוכר עדי שקר וגבה אינו חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו. הכובש קמה לפני האור והפורץ גדר לפני בהמה אין חייבין לו מן הדין ואין השמים מוחלין להן עד שישלם. אין לי אלא עדות ממון עדות נפשות והרציחות והנאפות והעובד כוכבים מנין ת"ל (דברים י״ט:כ״א) נפש בנפש יכול יהו חייבין קרבן ופטורין מן הממון ת"ל (ויקרא ה) מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור דבר שהוא של ממון חייב דבר שאינו של ממון פטור אמר בן זומא לפני ר' ישמעאל משמע מי יביא עדות ממון יהא מביא עדות נפשות אמר לו ר' ישמעאל בן זומא סתרתיה בני הרי הוא אומר (שם) אם לא יגיד ונשא תלה הכתוב נשיאות עון במגידין יצא עדי נפשות בין מגידין בין שאינן מגידין שאין השמים מוחלין להן. רבי אלעזר בן מתיא אומר אין אדם מתחייב אא"כ חטא שנא' (שם) נפש כי תחטא ושמעה וכן היה ר' אלעזר בן מתיא אומר מתחייב לראות הרואה עושי מצוה זכה לראות. שמע מפי אחרים מפי עצמו מנין ת"ל כי תחטא לרבות את השומע מפי עצמו כשומע מפי אחרים דברי ר"ש ר' יהודה בן בתירא אומר אינו צריך ק"ו הוא ומה אם נדרים שאין חייבין עליהן מפי אחר חייב עליהן מפי עצמו שבועה שחייב עליהן מפי אחרים אינו דין שהוא חייב עליהן מפי עצמן. אמר ר' אליעזר נמטי לפני ר' יהודה בן בתירא וכי יש עונשין מן הדין רבי אומר ממשמע שנאמר ושמעה בין מפי עצמו ובין מפי אחרים הא מה ת"ל כי תחטא מגיד שנקרא ע"ש סופו. חנניא בן חכינאי אומר (ויקרא ה׳:כ״א) וכחש בעמיתו אין אדם כופר בעמיתו עד שכופר בעיקר פעם אחת שבת ר' ראובן בטבריה מצאו פלוספוס אמר לו איזה הוא שנוי שבעולם אמר לו זה הכופר במי שבראו. איזהו (שמות כ׳:י״ג) כבד את אביך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד דהא אין אדם כופר בדבר עד שכופר בעיקר ואין אדם הולך לדבר עבירה אלא אם כפר במי שצוהו לה עליה. (ויקרא ה׳:א׳) קול אלה ר' יהודה אומר אלה זו קללה. קול השבועה ר"ש אומר אלה זו שבועה אלו הכנויין שבתורה אוסרכם אני כובליכם אני בצדיק בתמים בישר הרי זה חייב. (שם) והוא עד לא עד מפי עד ולא מפי בת קול ולא מקול הברה והוא עד בב' עדים הכתוב מדבר אתה אומר בב' עדים הכתוב מדבר או אינו אלא בעד אחד ת"ל (דברים י״ט:ט״ו) לא יקום עד אחד באיש שאין ת"ל אחד אלא כ"מ שתפס הכתוב עד סתם הרי הוא בכלל שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והוא עד הכשר לעדות (ויקרא ה) ושמעה להוציא את החרש. או ראה להוציא את הסומא או ידע להוציא את השוטה אם לא יגיד ונשא את עונו להוציא את האלם. אלו דברים הראשונים ר"ע אומר (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת וכי יש דורשין לחרשין ויש חוקרין לשוטים ת"ל (ויקרא כ״ד:כ״ב) משפט אחד יהיה לכם לכם כדיני ממונות כך בדיני נפשות מה דיני נפשות בדרישה וחקירה אף דיני ממונות בדרישה ובחקירה אי מה דיני נפשות לעדיו יכול אף דיני ממונות כן ת"ל (שמות כא) עין ישלם אי מה דיני נפשות פטר את השוגג יכול אף דיני ממונות פטר ת"ל עין ישלם אי מה דיני נפשות פרט משזרק והרג יכול אף דיני ממונות כן ת"ל אבן יד ישלם אי מה דיני נפשות בכ"ג יכול אף דיני ממונות כן ת"ל (שמות כ״ב:ז׳) ונקרב בעל הבית אל האלהים ריבה לו הכתוב דיין אחד עד האלהים יבא דבר שניהם ריבה לו הכתוב שני דיינין אשר ירשיעון אלהים ריבה הכתוב ג' דיינין מכאן אמרו דיני ממונות בג' ור' יוסי אומר בחמשה כדי שיגמור הדין בג' יכול אין לי בג' אלא דיני ממונות הקלין מנין לרבות החמורים וחומר בחמורים ת"ל עין וגו' כויה תחת כויה וגו'.
ומודה ר' יהודה ביושבת על המשבר ומתה ויצאה הימנה רביעית דם שהיא מטמאה משום כתם. א"ר יוסי לפיכך אין מטמאה באהל.בראשונה היו מטבילין על גב כל הנשים נדות חזרו להיות מטבילין ע"ג כל אחת ואחת מפני כבוד הנשים. בראשונה היו מוציאין מוגמר לפני חולי מעיים וחזרו להיות מוציאין לפני כל אחת ואחת מפני כבוד המתים. בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים בכליבה חזרו להיות מוציאין בין בדרגש בין בכליבה מפני כבוד העניים. בראשונה היו מוליכין לבית האבל עניים בכלי זכוכית הצבועה עשירים בכלי זכוכית הלבנה חזרו להיות מוציאין בין בצבועה בין בלבנה מפני כבוד עניים. בראשונה כל מי שיש לו מת היו יציאותיו קשות עליו יותר ממתו התחילו הכל מניחין מתיהן ובורחין הנהיג ר"ג קלות ראש בעצמו וחזר הכל לנהוג כר"ג. בראשונה היו אומרים בשר התאוה [טהור] חזרו וגזרו עליו שיהא מטמא את הידים חזרו וגזרו עליו שיהא מטמא במגע חזרו וגזרו הנבילה עצמה מטמא במשא חזרו ואמרו כל הגת שנעשית ע"ג בשר התאוה טמאה לקודש וכן הורה לתרומה חזרו ואמרו חיה ולא עוף ר"א בן יהודה איש אוכלין אמר אפילו נעשית ע"ג עוף אחד ועל גב תרנגול אחד טמאה לקדש וטהורה לתרומה.בזו שהיה ב"ה קורין אותו גרגרן ר' יהודה היה קורא אותו בועל נדה. אמרו להם ב"ש לב"ה אי אתם מודים ברואה בתוך אחד עשר שטבלה לערב ושמשה את ביתה שמטמאה משכב ומושב וחייבין בקרבן אף הרואה יום אחד תהא חייבת בקרבן אמרו להן בית הלל אם אמרתם ברואה ביום שלאחריו שכן יום שלאחריו מצטרף עמו בזיבה תאמרו ברואה יום אחד עשר שאין יום שלאחריו מצטרף עמו בזיבה. אמרו להן ב"ש א"כ לא תטמא משכב ומושב אמרו להן בית הלל אתרבינה מטומאת משכב ומושב החמור נמעטו מהבאת קרבן הקל.תוספתא נידה פרק ט תוס יג
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא עֲבִיד פְסִיקָא בָּהֵין בֵּית מִדְרָשָׁא דְטִיבֵּרִיָּא. וַהֲווֹן תַּמָּן מִן אִילֵּין דְּבַר סִילֵנִי. וּפְסַק חָדָא לִיטְרָא דְהַב. נְטָלוֹ רִבִּי חִייָה רַבָּה וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָֽרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וגו׳.רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ עָאַל לָבוֹצְרָה וַהֲוָה תַמָּן חַד רַבְּהוֹן רַמַּייָא. חַס לֵיהּ דְּלָא הֲוָה רַמַּאי אֶלָּא שֶׁהָיָה מְרַמֶּה בְמִצְווֹת. וַהֲוָה חֲמִי כְּמַה דְצִיבּוּרָא פְסַק וְהוּא פְסִיק לְקָבְּלֵיהּ. נְטָלוֹ רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ. וְקָֽרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וגו׳.הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה כול׳. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהָיָה זֶה לְהַחֲיוֹת וְזֶה לְהַחֲיוֹת זֶה לִכְסוּת וְזֶה לִכְסוּת. הֲרֵי שֶׁהָיָה זֶה לְהַחֲיוֹת וְזֶה לִכְסוּת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי אַנְטִיגֳנֹס. כְּסוּת אֵשֶׁת חָבֵר וְחַיֵּי עַם הָאָרֶץ. כְּסוּת אֵשֶׁת חָבֵר קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי עַם הָאָרֶץ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁלְּחָבֵר. לֹא מַר אֶלָּא כְּסוּת אֵשֶׁת חָבֵר כְּחַיֵּי חָבֵר. אֲבָל אִם הָיָה זֶה לְהַחֲיוֹת וְזֶה לִכְסוּת אוֹתוֹ שֶׁלְּהַחֲיוֹת קוֹדֵם.תלמוד ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ד