השוחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר להקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרין למחר פגול וחייבין עליו כרת דר"מ וחכמים אומרים זה פגול וחייבין עליו כרת והשני פסול ואין בו כרת. שני בזיכי לבונה שנטמא אחד מהן יקרב בטומאה וחבירו יקרב בטהרה ר' יהודה אומר אין קרבן צבור חלוק אלא שניהם יקרבו בטומאה. הקומץ והלבונה שנטמא אחד מהם שניהם יצאו לבית השריפה. היה מקריב שתי הלחם ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק. היה מקריב סדרים ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק. היה מקריב שני בזיכין ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק. היה מקריב מנחת כהנים ומנחת משיח ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק. היה מקריב מנחת פרים וכבשים ונטמאה בידו אומר ומביאין אחרת תחתיה אין שם אלא היא אומרים לו הוי פקח ושתוק. היה מקריב מנחת העומר ונטמאה אומר ומביאין אחרת תחתיה אין שם אלא היא אומרים לו הוי פקח ושתוק דר"א בר"ש רבי אומר בין כך ובין כך א"ל הוי פקח ושתוק שהעומר שקצרוהו שלא כמצותו פסול. תודה מעכבת ומפגלת את הלחם והלחם מעכב ואין מפגל את התודה. כבשים מעכבין ומפגלין את הלחם והלחם מעכב ואין מפגל את הכבשים. הזבח מפגל את הנסכים משקדשו בכלי דברי ר"מ ואין נסכים מפגלין את הזבח. קמץ בשתיקה וכשהוא בא להקטרה הקטיר את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה חוץ לזמנה פגול וחייבין עליו כרת דר"מ וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר דברי ר' מאיר אימתי בזמן שיקרב מתיר כמצותו אבל לן או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים או שהקטירו פסולים את אחד מהן אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת. הקטיר אחד מהן היום ע"מ להקטיר מחבירו למחר הכל מודין שפגול וחייבין עליו כרת. שני בזיכי לבונה שהקטיר הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת דברי ר' מאיר וחכ"א אין כרת עד שיפגל בכל המתיר. דברי ר"מ אימתי בזמן שקרב השני כמצותו אבל לן או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים או שהקטירו פסולים את אחד מהן אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת. הקטיר את אחד מהם ע"מ להקטיר מחבירו למחר הכל מודים שפגול וחייבין עליו כרת. שני כבשי עצרת ששחט הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת דברי ר"מ וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר דר"מ אימתי בזמן שקרב השני כמצותו אבל לן או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים או ששחטו פסולים וזרקו את דמו של אחד מהם אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת. שחט את אחד מהם היום ע"מ לאכול מחבירו למחר הכל מודים שכשר שאין הכבש מפגל ופוסל את חבירו בכל מקום.
רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. אַף בַּאֲכִילַת פְּרָסִים כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל־זֶה שְׁאִילְתָּה דְרִבִּי יִצְחָק לֵית הִיא כְלוּם. וכתיב בַּאֲכִילַת פְּרָסִים הַדָּבָר תָּלוּי. אִילּוּ אָכַל חֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי פְרַס זֶה וַחֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי פְרַס זֶה שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. אָכַל כַּמָּה זֵיתִים וְכַמָּה פְרָסִים בְּהֶיעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. רַכָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. עַד דֵּין מְדַמֶּה לָהּ לַחֲלָבִים וּדְמִינָהּ לַשַּׁבָּת. אִילּוּ אָרַג חוט אֶחָד בְּתוֹךְ כְּדֵי בֶגֶד זֶה וְחוט אֶחָד בְּתוֹךְ כְּדֵי בֶגֶד זֶה שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. אָרַג כַּמָּה חוּטִין בְּכַמָּה בְגָדִים בְּהֶיעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הֲרֵי בָּא חִיּוּב בְּקָרְבָּן בֵּינְתַיִים וְתֵימַר מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תַּמָּן חִײוּב בְקָרְבָּן. בְּרַם הָכָא קָרְבָּן.אָכַל כְּזַיִת עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנֶּה וּכְזַיִת מִשֶּׁנִּתְמַנֶּה וּכְזַיִת מִשֶּׁעָבַר. עַל דַּעְתּוֹן דַּחֲבֵרַייָא דִּינוּן אָֽמְרִין. מִשֵּׁם שֶׂהַגְּדוּלָּה מְכַפֶּרֶת. כִּיפְּרָה הַגְּדוּלָּה עַל הָרִאשׁוֹן וְחַייָב עַל הַשֵּׁינִי וְעַל הַשְּׁלִישִׁי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְרִבִּי יוֹסֵי דּוּ אָמַר. אֵין חֵטְאוֹ וִידִיעָתוֹ שָׁויִן. חַייָב עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשֵּׁינִי וּפָטוּר עַל הַשְּׁלִישִׁי. אָכַל כְּזַיִת. סָפֵק עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנֶּה סָפֵק מִשֶּׁנִּתְמַנֶּה. סָפֵק עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר סָפֵק מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר. סָפֵק עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק מִשֶּׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.אָכַל סְפֵק כְּזַיִת וְאֵין יָדוּעַ אִם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֲכָלוֹ אִם קוֹדֶם יוֹם הַכִּיפּוּרִים אֲכָלוֹ. סְפֵק כַּפָּרָה כִיפֵּר. אִם אִם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֲכָלוֹ אִם לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים אֲכָלוֹ. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. סְפֵק כַּפָּרָה כִיפֵּר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. לְעוֹלָם אֵין סְפֵק כַפָּרָה מְכַפֵּר אֶלָּא עַל מִינֵי דָמִים. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָה. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. מַה נַפְשָׁךְ. יוֹם הַכִּיפּוּרִים הוּא כִיפֵּר. חוֹל הוּא מוּתָּר. וְהָתַנֵּי וְאָכַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בַּאֲכִילַת הֵיתֵר.תלמוד ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ב
מגריפה שניטל פיה ונשתייר בה כמלא הסיט על פני כולה טמאה. ניטלה כולה. א"ר נתן בן יוסף בזו בית שמאי מטמאים ובית הלל מטהרין. האיזמל של דיקני טמא בפני עצמו כשהוא מחברו חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה. מחט של מוכסין שניטל עוקצה טמאה מפני חודה נטלה חודה טמאה מפני עוקצה. נחלקה לשנים אם משמשת מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. הסייף והסכין שהעלו חלודה טהורים שפן והשחיזן חזרו לטומאתן ראשונה. שפופרת של זהבין ושל זגגין ושל נפחין ושל עושה זכוכית שנחלקה לארכה טהורה לרחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה אם לאו טהורה. כלבוס של ספרים ושל רופאין ושל עושי [כלי] זכוכית שנחלקה לשנים טהורה ושל נפחים שנחלקה לשנים טמאה מפני שהיא כתחילה חותה בה את הגחלים ועכשיו חותה בה את הגחלים רשב"ג אומר מפני שהוא כתחלה מנקב בה את הגחלים ועכשיו מנקב בה את הגחלים אנגיסטור טמא נחלק לשנים טהור דיופי טמא נחלק לשנים טהור. המסמרות והסניפין שבו חיבור לטומאה ולהזאה.המטריד שנפרץ וניטל עוקצו טהור נחלק לשנים ונשתייר בו טפח טמא אפילו פותחת טהורים נתנן בפתיחת טמאין שבגל ושאפילו הן בכלי טמאין.טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג ר' נחמיה מטהר שהיה ר' נחמיה אומר בטבעת הולכין אחר חותם בעול ובסממנין הולכין אחר הרוב הסממנין בסולם ובקולב אחר השלובים בעדשה אחר המסמר רבי שמעון בן אליעזר אומר משום ר' יוסי בסולם אחר העומדים ובקולב אחר המשלובין ובמשפך אחר הקערה. השרתוע והדוקרן והמעדיר והמלקוט של כובסין שניטלה אחת משניהן ועשה של מתכת הרי אלו טמאין על כולן אמר ר' יהושע דבר חדש חדשו הסופרים ואין לי מה אשיב.תוספתא כלים מציעא פרק ג תוס ט