העיד רבי יוסי בן המשולם משום ר' נתן אחיו משום ר' אלעזר חסמא שאין עושין טהרות לעם הארץ לא יעשה לו [עיסתו של תרומה] בטהרה אבל עושה לו עיסתו של חולין בטהרה מפריש ממנה חלה ונותן [לתוך כפישה] ועם הארץ בא ונוטל זו וזו לא יעשה לו [זיתים של תרומה] בטהרה אבל עושה לו זיתים של חולין בטהרה מפריש מהן תרומה ונותן לתוך כליו של חבר ועם הארץ בא ונוטל את שתיהן. כשם שאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר האוכל תרומת עם הארץ משלם קרן וחומש לכהן חבר וחבר נוטל דמיו ומפייס [את עם הארץ]. תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבה כופין את עם הארץ למכור את חלקו [וחולק כהן עם] ישראל ישראל עם כהן כותי במקום כותי מפני שהוא כמציל מידו אבל לא בארץ מפני שמחזיקין בכהונה אף בארץ ישראל מקום שמכירין בו שהוא כותי מותר לחלוק הימנו. אוכל כהן ישראל עם כהן כותי בזמן שעושה בטומאה אבל בזמן שעושה בטהרה הרי זה לא יאכל עמו מפני שמאכילו בשר בכור טהור ומשקה אותו יין רבעי טהור. בראשונה היו אומרים חבר שנעשה גבאי דוחין אותו מחבורתו חזרו לומר כל זמן שהוא גבאי אינו נאמן פירש מגבאותו הרי זה נאמן. חבר שהיה חוכר מעם הארץ עיקרי תאנים ודליות של ענבים מעשר ונותנין לו ואין נותן לו אלא משלו. בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ אין אביו חושש שמא מאכילו דברים שאינן מתוקנין היו בידו פירות אינו חושש שמא אינן מתוקנין הן אם אמר לו האכילני מעשר ומאכילו. לא ישתמש חבר במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של ע"ה אא"כ היה מתוקן תחת ידו אפילו אינה אלא מינקת אחת של יין לפיכך חבר ששימש במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של ע"ה הרי זה חזקה למעשרות. חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של ע"ה אפילו רואין אותו נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה מיד אין לו חזקה למעשרות שמא עישר בלבו היה בנו מיסב אצלו מעשר עליו אחר אין מעשר עליו בני במקום אחר מעשר עליו. בן חבר שהיה מיסב במשתאו של ע"ה בסעודתו של ע"ה אפילו רואין אותו נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה אין לו חזקה למעשרות שמא עישר בלבו אע"פ שאמרו כל אלו תקלה לאחרים הן אם היה שותף עמו בחנות הרי זה חזקה למעשרות. עם הארץ שהיה משתמש בחנות של חבר אע"פ שחבר יוצא ונכנס הרי זה מותר ואינו חושש שמא החליף. היה הוא נאמן ואשתו אין נאמנת לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו ואע"פ שאמרו הרי הוא כשרוי עם הנחש בכפיפה אשתו נאמנת והוא אינו נאמן מתארחין אצלו ואין לוקחין הימנו הוא נאמן ואחד מבניו נאמן ואחת משפחתו נאמנת לוקחין ואוכלין על פיהן ועושין לו ואוכל בשביעית ובטהרות אינן רשאין לעשות כן. הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ופטורין מן השני בד"א במוכר בחנותו על פתח חנותו אבל המוכר בפלטר או בחנות הסמוכה [לחנותו] חייב בשני. את שדרכו למוד בגסה ומדדו [בין בגסה ובין בדקה דקה טפילה לגסה את שדרכו לימדד בדקה ומדדו בין בדקה בין בגסה טפילה גסה לדקה]. אלו דברים הנמכרין בגסה מיני תבואה וקטניות [דרכו לימדד בדקה] דברי ר' מאיר וחכ"א דברים שדרכן לימדד בדקה ומדדן בגסה משפיעה ומוכרן [דמים אם מדדן בדקה הרי זה חייב רבי נחמיה אומר הנמכר בדקה הרי הוא בדקה בגסה הרי הוא בגסה] ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמכר בדקה הרי זה חייב אפילו לא מכר לו אלא סאה ורובע צריך לעשר את הרובע [ר"ש ב"ג אומר משום רבי יוסי קליעה של שום וסלי תאנים וסלי ענבים וקופה של ירק] לימין במדה גסה מלימין ולמטה במדה דקה ובלח הין [במדה] גסה מהין ולמטה [במדה דקה וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יוסי קליעה של שום הרי הוא במדה גסה]. לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד בעל הבית בין כך ובין כך צריך לעשר דברי רבי מאיר וחכ"א אחד סיטון ואחד בעה"ב מותר למכור ולשלוח לחבירו וליתן לו במתנה. [המשלח] בין לעם הארץ ובין לחבר צריך לעשר רבן שמעון בן גמליאל אומר לעם הארץ צריך לעשר לחבר צריך להודיע אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה ששלח <לו> [לי] ר' יוסי ברבי אתרוג גדול מציפורי ואמר זה בא בידי מקסרי ולמדתי ממנו שלשה דברים אחד שהיה ודאי ושהיה טמא ושלא היה בידו אלא זה בלבד שאילו היה בידו אחר היה מעשר ממנו עליו. הלוקח מן התגר ואמר זה מתוקן וזה אינו מתוקן אף על המתוקן אינו נאמן את שדרכו לימכר דמאי נאמן. חבר שהיה מוכר משפיע ומתוקן ונתמנה לו דבר שהוא דמאי צריך להודיע שכל דבר שהוא של דמאי צריך להודיע <לכל> ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי ומודיע ואם בידוע [של בעל הבית] מאותו המין אין צריך להודיע. גבאי קופה אין גובין ומכריזין ביום טוב כדרך שגובין ומכריזין בחול אבל גובין בצנעא בתוך חיקן ומחלקין על כל שכונה ושכונה. גבאי צדקה בשביעית מדלגין על פתחיהן של אוכלי שביעית דברי ר"מ וחכ"א אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית אפילו פת נתנו להם מקבלין אותם הימנו שלא נחשדו [מתנות] אלא מעות וביצים בלבד אם היתה עיר כולה של אוכלי שביעית אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית הכהנים [גובין] בטהרה צריכין לדקדק באוכלי שביעית.
הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵנִים, בּוֹנִים, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. בְּגָוִיל, זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בְּגָזִית, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה. בִּכְפִיסִין, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם. בִּלְבֵנִים, זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
וְכֵן בְּגִנָּה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּבִקְעָה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו, וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל:
משנה בבא בתרא פרק א משנה ד
אין המועל אחר המועל במוקדשין אלא בהמה רבי נחמיה אומר בהמה וכלי שרת. הנהנה מחטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל שאין פגם למיתה. נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויפגום ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשליח בשעת שליחותו. הקדיש בשר לאורחין ואמר לו תן להן חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים שתים והן נטלו שלש שלש כולן מעלו ובעולה לא מעלו אלא אוכלין בלבד.פרוטה של הקדש יש לי בחלון והלך הבן והוציאה הבן מעל והאב לא מעל אם אמר לו אביו צא וטול האב מעל והבן לא מעל. נתן לו פרוטה ואמר לו צא וקח לי מקח מן השוק ונזכר בעל הבית שהוא של הקדש ולא נזכר השליח שליח מעל נזכרו שניהן שניהן לא מעלו וחנוני מעל כשיוציא נזכרו שלשתן לא מעל והמקח תפוס להקדש כיצד יעשה יוציא את חברו ידי מעילה נוטל פרוטה או כלי אומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מתחללת על סלע זו ועל קיתון זה ועל טלית זו שהקדש חל על הכל אין חל לא על העבדים ולא על שטרות ולא על קרקעות.נתן לו פרוטה ואמר הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות והלך והביא לו בכולה נרות בכולה פתילות שניהם לא מעלו. בעל הבית שלא נעשה שליחותו ושליח שלא שינה שליחותו בשוה פרוטה. אבל נתן לו מעה כסף ואמר לו הבא לי בכולה נרות בכולה פתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות שניהם מעלו בעל הבית שנעשה שליחותו בשוה פרוטה. ושליח ששינה שליחותו בשוה פרוטה. אבל אמר לו הבא לי מיוסף והביא לו משמעון משיחין והביא מציפורי השליח מעל נתן לו שתי פרוטות ואמר לו הבא לי אתרוג והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה שניה רמון שניהן מעלו. רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל שאומר אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן רע. נתן לו דינר זהב ואמר לו הבא לי חלוק והלך והביא לו בשליש חלוק ובשליש טלית שניהן מעלו רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל שהוא אומר לו לחלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן רע ומודה רבי יהודה בקטנית ששניהן מעלו שקטנית של סלע כקטנית של פרוטה.תוספתא מעילה פרק ב תוס ה