הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה אוֹ בְאַסְדָּא אוֹ שֶׁרָכְבוּ עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּגְדֵיהֶם נוֹגְעִים, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס. יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה וְעַל הָאַכְלוֹנָס, בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין, עָלוּ בְאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, בְּאִילָן יָפֶה, בְּסֻלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ וְעַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין בְּטִיט, טְמֵאִים. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר:
מְגִיפִין אוֹ פוֹתְחִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף וְזֶה פוֹתֵחַ. מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא. מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ. אוֹרְגִים, בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הַטּוֹחֲנִין בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד. פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָם כָּבֵד, טְמֵאִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָׂאָם קַל, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת וּטְמֵאִין לַתְּרוּמָה:
הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה גְדוֹלָה, אֵיזוֹ הִיא סְפִינָה גְדוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם. יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה וְעַל הָאַכְלוֹנָס בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מַחְגִּירִין, עָלוּ בְאִילָן שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, וּבְסֻלָּם צוֹרִי אוֹ מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין בְּטִיט אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד, טְהוֹרִין. הַטָּהוֹר מַכֶּה אֶת הַטָּמֵא, טָהוֹר. הַטָּמֵא מַכֶּה אֶת הַטָּהוֹר, טָמֵא, שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר, הֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל:
כל ירקות שהשקן לפני ראש השנה מותר לקיימן בשביעית אם היו רכין אסור לקיימן בשביעית מפני מראית העין אין מחייבין אותו לשרש את הלוף אלא מניחן כמות שהיא אם צומח למוצאי שביעית מותר אין מחייבין אותו לשרש את הקונדס אבל גוזזה בעלים אם צמחה למוצאי שביעית מותרת.התבואה והקטניות שהביאו שליש לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה רבי שמעון שזורי אומר [מתחלה] פול המצרי שזרעו [עמיר] וכן פולין הגמלונין [וכל] כיוצא בהן מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה אמר בן עזאי לפני ר' עקיבה משום ר' יהושע אף משהשרישו חזר ר' עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי.אין מלקטין עשבים מגבי זבל אבל מלקטין ממנו קישושות נותנין עליו קש או תבן כדי שירבה נותנין עליו מים כדי שיפרח ועודרין אותו כדי שיתפח.תוספתא שביעית פרק ב תוס יב
הלכה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ כול׳. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בִּמְעוּטֵי שָׂדֵהוּ בְּמוּבְלָעִים בָּהּ. וּבְסֶלַע שֶׁשִּׁילֻּחוֹ בֵּית רוֹבַע אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. שֶׁבְּאֶמְצָע נִמְדָּד. שֶׁבְּצַד אֵין נִמְדָּד. אֵי זֶהוּ צַד וְאֵי זֶהוּ אֶמְצָע. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. כָּל־שֶׁמַּחֲרֵישָׁה סוֹבַבְתּוּ זֶהוּ אֶמְצָע. אֵין הַמַּחֲרֵישָׁה סוֹבַבְתּוּ זֶהוּ הַצַּד. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה רוּבָּהּ מִצַּד אֶחָד שֶׁאִם תְּפַזְּרֶנָּה וְיֵשׁ לָהּ מִיעוּט נִמְדָּד עִמָּהּ. רְחָבִין כַּמָּה. רִבִּי חַגַּי אָמַר. עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. עַד י̇ טְפָחִים. הָיָה שָׁם נֶקַע אֶחָד עָמוֹק י̇ טְפָחִים וְאֵין בּוֹ ד̇ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. דָּמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בְּמִיעוּט הַשָּׂדֶה וּבְמוּבְלָעִין בָּהּ. וּבְסֶלַע שֶׁשִּׁילֻּחוֹ בֵּית רוֹבַע אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. הָיָה חָלוּק נִמְדָּד עִמָּהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הָיָה רוּבָּהּ מִצַּד אֶחָד שֶׁאִם תְּפַזְּרֶנָּה וְיֵשׁ בָּהּ מִיעוּט אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. הָיָה שָׁם נֶקַע אֶחָד אָרוֹךְ וְהוּא מִסְתַּלֵּק לְבֵית רוֹבַע. רִבִּי חִייָה בַּר װָא שָׁאַל. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין מַקְלוֹת נִמְדָּד עִמָּהּ אִי לֹא. רִבִּי יוּדָן בַּר יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין טַבֶּלִּיּוֹת שֶׁל שַׁיִישׁ נִמְדָּד עִמָּהּ אִי לֹא. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי שָׁאַל. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין קַתֶדְרִיּוֹת מִמְּקוֹם דּוֹפָנוֹ הוּא מוֹדֵד אוֹ מִמָּקוֹם שִׁיפּוּעוֹ מוֹדֵד. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב [רִבִּי] חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם בֵּית ד̇ כּוֹר עָפָר.תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ז הלכה א