משנה: נָשִׁים עֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. כָּל־קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָֽלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּי הַזָּקֵן וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּיטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן׃ הלכה: אֵי זֶהוּ קָטָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. כָּל־שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאִמּוֹ שֶׁתְּקַנְּחֶנּוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל־שֶׁהוּא נֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְקוֹרֵא. אִימָּא. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה וְיוֹצֵא בְעֵירוּבוֹ שֶׁלְאִמּוֹ.
זְכַרְיָה֙ בֶּ֣ן מְשֶֽׁלֶמְיָ֔ה שֹׁעֵ֥ר פֶּ֖תַח לְאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃כֻּלָּ֤ם הַבְּרוּרִים֙ לְשֹׁעֲרִ֣ים בַּסִּפִּ֔ים מָאתַ֖יִם וּשְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר הֵ֤מָּה בְחַצְרֵיהֶם֙ הִתְיַחְשָׂ֔ם הֵ֣מָּה יִסַּ֥ד דָּוִ֛יד וּשְׁמוּאֵ֥ל הָרֹאֶ֖ה בֶּאֱמוּנָתָֽם׃וְהֵ֨ם וּבְנֵיהֶ֜ם עַל־הַשְּׁעָרִ֧ים לְבֵית־יְהֹוָ֛ה לְבֵ֥ית הָאֹ֖הֶל לְמִשְׁמָרֽוֹת׃מקרא דברי הימים א פרק ט פסוק כד
אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כָּל־הַדְּבָרִים מִנְהָג. אָעִין דְּשֵׁיטִּין הֲווּ בְּמִגדַּל צְבָעַייְה. אָתוּן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן [דְּרַבָּנִין. מָהוּ מֵיעֲבֲד בָּהֶן עֲבוֹדָה]. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוּחֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר בָּשֵׁם רִבִּי אַבִּין. כָּל־דָּבָר שֶׁאינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מוּתָּר וְטוֹעֶה בוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְהֵן מַתִּירִין לֹו. וְכָל־דָּבָר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר וְהוּא נוֹהֵג בּוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְאֵין מַתִּירִין לוֹ.יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵלוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת בְּעַכּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן לִהְיוֹת יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֶלָּא עָמַד וְהָלַךְ לוֹ.מַעֲשֶׂה בִיהוּדָה וּבְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לִרְחוֹץ בַּמֶּרְחַץ בְּכָבוּל. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כֵן לִהְיוֹת רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִים כְּאַחַת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא נִכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה. וְעוֹד שֶׁיָּֽצְאוּ לְטַייֵל בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּבִירוֹ. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ לִהְיוֹת מְטַייְלִין בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בַּשַּׁבָּת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא שִׁילְּחוּ בְיַד עַבְדֵּיהֶן.תלמוד ירושלמי פסחים פרק ד הלכה א