משנה: הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֶן הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ אַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ. הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְּהֵא לִי בֶן וְנָזִיר הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ. הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֶן כול׳. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אֵילּוּ וְלִשְׁלֹשִׁים יוֹם אֵילּוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁלִּבְנוֹ. לֹא אֲפִילוּ אִשְׁתּוֹ יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. אָמַר לֵיהּ. נְזִירוּתוֹ לִנְזִירוּת בְּנוֹ לֹא דַמְיָא. אֶלָּא אָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מִכְּבָר וְנָזִיר לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ לְעוֹלָם אֵין נְזִירוּת בְּנוֹ חָלָה עָלָיו עַד שֶׁתְּהֵא קָרְבַּן מְגַלֵּחַ. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. טָמֵא מֵת שֶׁנָּזַר שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. וָכָא לֹא כְטָמֵא מֵת שֶׁנָּזַר הוּא. וְלֹא טָמֵא מֵת שֶׁנָּזַר שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. שֶׁהוּא זָקוּק לוֹ לְהָבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה. וְלֹא נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְייָן. שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לְהָבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה. וָכָא הוֹאִיל וְהוּא זָקוּק לְהָבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִיטְמָא בִנְזִירוּת בְּנוֹ וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם נְזִירוּתוֹ לוֹקֶה. הִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו קָֽדְשׁוּ. לֹא חָשִׁין לְהָא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. קָרְבָּנוֹ לַײ֨ עַל נִזְרוֹ. שֶׁיִּקְדּוֹם נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ. לֹא שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. רִבִּי יוּדָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְתִקְדּוֹם נְזִירוּתוֹ לִנְזִירוּת בְּנוֹ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי זֶה עוֹלָה לְאַחַר ל̇ יוֹם. מְכָרָהּ בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם מְכוּרָה וְהֶקְדֵּישָׁהּ קָֽדְשָׁה. אָמַר. לֹא בָאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ. דִּילְמָא בְאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי. וְהָאוֹמֵר. הֲרֵי אֲנִי. כָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. נָזִיר לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם נָזִיר מֵעַכְשָׁיו לְמֵאָה יוֹם. הֲרֵי זֶה מוֹנֶה עֶשְׂרִים יוֹם וּמַפְסִיק וְחוֹזֵר וּמוֹנֶה עוֹד ל̇ יוֹם וְחוֹזֵר וּמוֹנֶה עוֹד שְׁמוֹנִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים נְזִירוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.
מה כאן בכליל תקטר אף להלן בכליל תקטר ומה להלן ליתן לא תעשה על אכילתו אף כאן ליתן לא תעשה על אכילתהוסבר ר"ש משל ציבור דאורייתאוהתנן אר"ש שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינת הים שלח עמה נסכים קריבה משלו ואם לאו קריבין משל ציבורתלמוד בבלי מנחות דף נא עמוד ב
[בתשעה בחודש הובקעה העיר בשניה ובראשונה ובז' בו אם נאמר (ירמיהו נ״ב:ו׳) בז' בחודש למה נאמר בט' בחודש אם נאמר בט' בחודש למה נאמר בז' בחודש אלא בז' בחודש כיבשו האומות את ההיכל] ונטלו את העמודים ואת הים ואת המכונות [והיו מקרקרים] שביעי שמיני ותשיעי [עד שפנה יום] וכה"א (שם) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב לעתותי ערב הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה בעשור לחודש.כל שהוא [מסעודת] ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין [ואסור לאכול שני תבשילים] ואסור לרחוץ [ולסוך וכל] שאינו מסעודת ט' באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ומותר לאכול שני תבשילין [ומותר] לרחוץ [ולסוך] רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משם אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ [פניו ידיו ורגליו] ואין שאילת שלום לחברים בט"ב ולהדיוט בשפה רפה מתקנין [מט"ב לט"ב] עבר ט"ב [מותרין בכולם.ט"ב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו ואין מונע מעצמו כלום.תוספתא תענית פרק ג תוס יג