משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן מוּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרָקוֹם כָּל־הַכֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת וְאִם יֵשׁ עֵדִים אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁאֵין אָדָם נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הַמָּעוֹן הַזֶּה לֹא זָזָה יָדָהּ מִיָּדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ הַגּוֹיִם לִירוּשָׁלֵם וְעַד שֶׁיָּֽצְאוּ. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם מֵעִיד עַל עַצְמוֹ. הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם כול׳. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֵעִיד רִבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב עַל תִּינּוֹקֶת שֶׁהוּרְהֲנָה בְאַשְׁקְלוֹן וְרִיחֲקוּהָ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה. וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. לְפִי שֶׁהָעֵדִים מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. הָא אִם אֵין עֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה לֹא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא בְהִירְהוֹן שֶׁהָרַבִּים נוֹהֲגִין לוֹ בְהֵתֵר. עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה. רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרַב חָמָא דִּכְפַר תְּחֻמִין בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. וְהוּא שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ לֹא נִגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵשֶׁת לֵיסְטֵיס כְּלֵיסְטֵיס. אֵי זֵהוּ כַרָקוֹם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. כְּגוֹן זוֹגִין וְשַׁלְשֶׁלָיוֹת וּכְבָלִים וַאֲװָזִים וְתַרְנְגוֹלִין וְאַפָּרָטוֹטוֹת מַקִּיפִין אֶת הָעִיר. וָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חָמָא בַּר אַשִּׁי. מַעֲשֶׂה הָיָה וּבָֽרְחָה מִשָּׁם סוּמָה אַחַת. הָיָה שָׁם פִּירְצָה אַחַת מַצֶּלֶת אֶת הַכֹּל. הָיוּ שָׁם מַחְבּוּיִים צְרִיכָה. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂיאָה. וּבִלְבַד כַּרָקוֹם שֶׁל אוֹתוֹ מַלְכוּת אֲבָל כַּרָקוֹם שֶׁלְּמַלְכוּת אֲחֶרֶת כְּלֵיסְטֵיס הֵן. וַאֲפִילוּ קָטָן. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ קָטָן אֲפִילוּ קָרוֹב. אֲפִילוּ קָטָן וְקָרוֹב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חֲנַנְיָה קַרְתִּיסָיָה אִשְׁתַּבַּאי הוּא וּבְנֵיהּ וְאִיתְּתֵיהּ. אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי חֲנִינָה וְלָא קִבְּלוֹן. אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְקִבְּלוֹן. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ קָטָן וְקָרוֹב. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף שָׁלַח בָּתָר אִיתְּתֵיהּ. אָמַר. יִסְקוּן עִמָּהּ תְּלָתָא תַּלְמִידִין. שֶׁאִם יַפְנֶה אֶחָד מֵהֶן לְצוֹרְכוֹ תִּתְייָחֵד עִם שְׁנַיִם. וְהָא תַנִּינָן. מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. אָמַר רִבִּי אָבִין. וּבַעֲלָהּ. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. אַף הוּא שָׂכַר לָהּ בַּיִת וְהוּא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת וְלֹא הָיָה מִתְייָחֵד עִמָּהּ אֶלָּא בִּפְנֵי בָנֶיהָ. וְקָרָא עַל עַצְמוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי.
וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת כִּֽי־יִרְפָּ֥א יְהֹוָ֖ה לִ֑י וְעָלִ֛יתִי בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֗הוּ זֶה־לְּךָ֤ הָאוֹת֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה כִּ֚י יַעֲשֶׂ֣ה יְהֹוָ֔ה אֶת־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר הָלַ֤ךְ הַצֵּל֙ עֶ֣שֶׂר מַעֲל֔וֹת אִם־יָשׁ֖וּב עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃וַיֹּ֙אמֶר֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ נָקֵ֣ל לַצֵּ֔ל לִנְט֖וֹת עֶ֣שֶׂר מַעֲל֑וֹת לֹ֣א כִ֔י יָשׁ֥וּב הַצֵּ֛ל אֲחֹרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת׃מקרא מלכים ב פרק כ פסוק יא
הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם, הַמֻּדָּר אָסוּר. הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם, הַנּוֹדֵר אָסוּר. הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין. וּשְׁנֵיהֶם מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר:
וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת וְהַבּוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן הָרְחָבָה וְהַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּבָה וְהַסְּפָרִים. וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לְהֶדְיוֹט. מַה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לְכוֹתֵב לְהֶדְיוֹט, שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת. לֹא דִבְּרוּ בַנָּשִׂיא אֶלָּא בַהֹוֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לִכְתֹּב, שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל יְדֵיהֶם:
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן שֶׁהָיָה אָבִיו מֻדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה, וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ, חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים לְךָ בְמַתָּנָה, וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה. אָמַר לוֹ, אִם שֶׁלִּי הֵם, הֲרֵי הֵם מֻקְדָּשִׁין לַשָּׁמָיִם. אָמַר לוֹ, לֹא נָתַתִּי אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמָיִם. אָמַר לוֹ, לֹא נָתַתָּ לִּי אֶת שֶׁלְּךָ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְרַצִּים זֶה לָזֶה, וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ. וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים, אָמְרוּ, כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, אֵינָהּ מַתָּנָה:
משנה נדרים פרק ה משנה ז