משנה: חָתָן אִם רוֹצֵה לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל־הָרוֹצֵה לִיטּוֹל אֶת הַשֵׁם יִטּוֹל. הלכה: תַּנִּי כָּל־דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל צַעַר כָּל־הָרוֹצֵה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶה וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְכָל־דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל שְׁבָח לֹא כָּל־הָרוֹצֶה לַעֲשוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן מִינּוּ אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר. תַּנִּי מִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מִשְתַּקֵּעַ אֲפִילוּ בְשָׂדֶה שֶׁהִיא מְלֵאָה כוּרְכְּמִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בַדֶּרֶךְ וְהָיוּ מִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים וְרָאוּ אֶת רִבִּי יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ וּבָא כְנֶגְדָּן. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִי הוּא זֶה שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ בְאֶצְבַּע אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס הוּא שֶׁכָּל־מַעֲשָׂיו לְשׁוּם שָׁמַיִם. אָמַר לֵיהּ וְלָא כֵן תַּנִּי כָל־דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל שְׁבָח לֹא כָל־הָרוֹצֶה לַעֲשוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן מִינּוּ אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר. אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּי כָּל־דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל צַעַר כָּל־הָרוֹצֵה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶה וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְחוּד דְּלָא יְבַזֶּה חוֹרָנִין. דֵּלֹמָא. רִבִּי מִייָשָׁא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲווּ יָֽתְבִין אָֽכְלִין בְּחָדָא מִן אִילֵּין כְּנִישָׁתָא עִלִּייָתָא. אִתָּת עוֹנָתָא דִצְלוּתָא וְקָם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַצְלַייָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מִייָשָׁא לָא כֵן אַלְפָּן רַבִּי אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. וְתַנִּי חִזְקִיָּא כָּל־מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִדָּבָר וְעוֹשֵׂהוּ נִקְרָא הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן חָתָן פָּטוּר. חָתָן אִם רוֹצֶה. אָמַר לֵיהּ וְלָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. אָמַר לֵיהּ יָכוֹל אַנָּא פְטָר כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם.
כיצד מעשה זבחים ממחשבתן השוחט את הבהמה על מנת שיזרקו ערלים וטמאים את דמו על מנת שיקטירו ערלים וטמאים את אימוריו על מנת שיאכלו ערלים את בשרו כשר ואם עשה כן הרי זה פסול. נתן מלמטה למעלה ואת הניתנין מלמעלה למטה. את הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים כשר ואם עשה כן הרי זה פסול.השוחט את החטאת להכניס מדמה לפנים כשרה חטאת שהכניס מדמה אפילו כל שהוא פסולה. הקומץ את המנחה להקטיר מקומצה פחות מכזית למחר כשר הקומץ שחיסר אפילו כל שהוא פסול.כל המנחות שקמצן שלא לשמן כשרות לפיכך אם חישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. קמץ כהן קמץ הכשר קמץ בימינו קמץ בכלי הקדש כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. קמץ הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר וכשר ביד הפסול וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. ביד הכשר וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת קמץ בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו וכשר בשמאלו וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול בימינו וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת קמץ בכלי קדש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קדש וכשר. בכלי חול וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול בכלי קדש וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת דברי ר"א ור"ש וחכ"א קמץ הכשר ונתן לפסול פסלתו מתנתו קמץ בכלי הקדש ונתן לכלי חול פסלתו מתנתו קמץ בימינו ונתן לשמאלו פסלתו מתנתו אבל הקומץ מתוך כלי חול ונותן לתוך כלי שרת עד שלא נתן שמנה ולבונתה וחישב עליה בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו פסול ואין בו משום פגול משנתן שמנה ולבונתה וחישב עליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. קמץ על שבחוץ ונכנס לפנים יחזור ויקמוץ בפנים וכשר בחוץ וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול בפנים וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. נתפזר הקומץ על הרצפה יחזור ויאספנו וכשר עד שלא אספו וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול משאספו וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת.תוספתא מנחות פרק ה תוס ח
הָכָא אַתָּ מַר. אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְהָכָא אַתָּ מַר. אֲבָל נִשְׁבָּעִין לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ. בְּנִפְרָעִין מִנִּיכְסֵי קָטָן. וְנִפְרָעִין מֵאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בְּשֶׁרִיבִּית אוֹכֶלֶת בּוֹ. וּבֵית דִּין גּוֹבִין רִיבִּית. תִּיפְתָּר בְּעָרַב לוֹ מִגּוֹי.לֶיכְסָה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אֲנָן עָֽבְדִין טָבוֹת סַגִּין מִינְּכוֹן. אֲנָן מְשַׁלְּחִין דִּיָאטַיגְמָטִין. אִין אֲתַא הָא טַבּוֹת. וְאִין לָא אֲתַא מַחְלִטִין נִכְסוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנָן עָֽבְדִין כֵּן. מַכְרִזִינָן ל׳ יוֹמִין. אִין אֲתַא טַבּוֹת. וְאִילָא מַחְלִטִינָן נִכְסוֹי. אֲמַר לֵיהּ. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה בְזָווִי רְחִיקֵי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָן מְשַׁלְּחִין ג׳ אִיגְרוֹת. חָדָא גַו ל׳ יוֹמִין. וְחָדָא גַו ל׳ יוֹמִין. וְחָדָא גַו ל׳ יוֹמִין. אִין אֲתַא הָא טַבּוֹת. וְאִילָא מַחְלִטִינָן נִכְסוֹי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְשֶׁעָמַד בַּדִּין וּבָרַח. אֲבָל אִם לֹא עָמַד בַּדִּין לֹא מַחְלְטִינָן ולֹא מַכְרִזִינָן.אַשְׁכָּחַ תֵימַר. חָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. הֵיךְ מַה דְתֵימַר. הֲלָכָה כְחָנָן. וְדִכְווָתָהּ הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.תלמוד ירושלמי שבועות פרק ז הלכה ז