משנה: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוֹבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי וּמְצָאוּהוּ רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי מִשָּׁם רְאָייָה. אַף הֵן אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִײַמְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ: הלכה: לֹא סוֹף דָּבָר שׁוּלְחָנוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. כַּמָּה הוּא כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. טֶפַח. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְרִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יִתִיבִין. אָֽמְרִין. תַּנִּינָן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. מִי הוֹדֶה לְמִי. בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל [אוֹ] בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אָֽמְרִין. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמוֹד. וְנָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן לֵוִי. לֹא מָצָאנוּ שֶׁהוֹדוּ בֵית (הִלֵּל) [שַׁמַּי] לְבֵית (שַׁמַּי) [הִלֵּל] אֶלָּא בְדָבָר זֶה בִלְבַד. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב אַבַּייָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ. אִם יֶשׁ בּוֹ יַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה: אִין תֵּימַר. בֵּית הִלֵּל הוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה. מָאן תַּנָּא הָכָא תַעֲלֶה. לֹא בֵית הִלֵּל [וַלֹא] (לְ)בֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי אִידִי. נֹאמַר. בֵּית הִלֵּל שָׁנוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא הוֹדוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. תֵּירוֹם וְתִישָּרֵף. וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לָאו שַׁמּוּתִי הוּא. אָמַר רִבִּי חִינָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַרֵי שֶׁהוֹדוּ אֵילּוּ לָאֵילּוּ תַעֲלֶה. בֵּית שַׁמַּי מְסַלְּקִין לוֹן. וְאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תָּשׁוּבָה אֲחֶרֶת יֵשׂ כָּאן. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מָה אִם טְהוֹרָה שֶׁהִיא בְעָוֹן מִיתָה אֶצֶל זָרִים הֲרֵי הִיא עוֹלָה. טְמֵאָה שֶׁהִיא בַעֲשֵׂה אֶצֶל כֹהֲנִים לֹא כָל־שֶׁכֵּן. מַה זָכוּ בֵית הִלֵּל שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי לְדִבְרֵיהֶן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ רוֹאֵין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוֹזְרִין בָהֶן. הָתִיב רִבִּי סִימוֹן בַּר זֶבֶד קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. אוֹ נֹאמַר. תְּנָייָה חַמְתּוֹן סַבִּין מִינּוֹן וְאַקְדְּמוֹן. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי. נֹאמַר. זְקֵינֵינוּ וְזִקְנֵיכֶם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה רַב חוּנָה בְשֶׁם רַב. הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּי. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְשֶׁם רַב. מִמַּה שֶׁסִּילְּקוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. הָדָא אָֽמְרָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן.
תַּנִּי הָאוֹרֶז שֶׁבְּחוֹלַת אַנְטוֹכִיָּא מוּתָּר בִּמְקוֹמוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי הִתִּיר עַד כדון. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וּכְמִידָּתָהּ לְכָל־רוּחַ.אֵילּוּ עַייָרוֹת אֲסוּרוֹת בִּתְחוּם צוֹר שצת וּבצת וּפי מצובת וחנוּתא עֲלִייָתָא וחניתא תַּחְתִּיָּה בריא וראש מיא ועמון וּמזי.אָמַר רִבִּי מָנָא הָדָא דְּאַתְּ אָמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו יֵשׁ [עַייָרוֹת אַחֵרוֹת שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶם אֲסוּרוֹת. אֵילּוּ עַייָרוֹת אֲסוּרוֹת בִּתְחוּם] סוּסִיתָה. עיינוש ועין תרע ורם ברין ועיון ויעדוט וּכפר וחרוב ונוב וחספיה וּכְפַר צֶמַח. רִבִּי הִתִּיר כְּפַר צֶמַח. רִבִּי אִימִּי בְּעִי וְלֹא מִמַּעֲלֵי מִסִּין הֵן. סָבַר רִבִּי אִימִּי מַעֲלֵי מִסִּין כְּמִי שֶׁנִּתְכַּבְּשׁוּ.תלמוד ירושלמי דמאי פרק ב הלכה א
לדבריהם קאמר להו לדידי אפילו קמח נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת דחטה אחת כברייתה ורבנן בריית נשמה חשובה חטה לא חשובה תניא כותיה דרבי ירמיה רבי שמעון אומר כל שהוא למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן:מתני' האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה השובר את העצם בפסח הטהור ה"ז לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעיםהנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה:תלמוד בבלי מכות דף יז עמוד א