משנה: כָּל־דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל יִמָּכֵר שֶׁנֶּאֱמַר וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ. רְאֵה הֵיאַךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְהֵא בַדָּמִים. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם אָֽבְדוּ חַייָב בַּאֲחֵרָיוּתָן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם אָֽבְדוּ אֵינוֹ חַייָב בַּאֲחֵרָיוּתָן. הלכה: כָּל־דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל כול׳. תַּנֵּי. שֶׁלֹּא יֹאכַל עֶגֶל לָעֲגָלִים סַייָח לַסַּייָחִין וְתַרְנְגוֹל לְתַרְנוֹגַלִּין. עוֹבְדָא הֲוָה בְחַד בַּר נַשׁ דְּאַשְׁכַּח חֲמִשָּׁה עֲגָלִין וַהֲוָה מַזְבִּין וּמוֹכְלִינוֹן עַד דְּקָמוֹן עַל חַד. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי טַרְפוֹן בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵימָן. רִבִּי בָּא וְרַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרֵי רִבִּי כְרִבִּי טַרְפוֹן בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵימָן. רַב יְהוּדָה אָמַר. תַּלְמִיד חָכָם אֵין צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן. אָמַר רִב הוּנָא. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה צְרוֹר מָעוֹת לֹא יַגַּע בָהֶן. יְהוּדָה בְּרִיבִי עָאַל לִכְנִישְׁתָּא. שְׁבַק סַנְדָּלוֹי וְאָֽזְלִין. אֲמַר. אִילּוּ לָא אָֽזְלִית לִכְנִישְׁתָּא לָא אָֽזְלוֹן סַנְדָּלַיי. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה יָתִיב וּמַתְנֵי וְעַל מִיתָא. מָן דְּקָם לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם. וּמָן דִּיתִיב לֵיהּ לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם.
הלכה: קָרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ כול׳. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִינָן. חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ. דִּבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר. לְפוּם כֵּן לֹא תַנִּינָן.הֲרֵי הוּא קָרְבָּן. הֲרֵי הוּא לַקָּרְבָּן. הֲרֵי הוּא כְקָרְבָּן. מוּתָּר. הֲרֵי הוּא שְׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא לַשְּׁבוּעָה. הֲרֵי הוּא כִשְׁבוּעָה. אָסוּר.תלמוד ירושלמי נדרים פרק ב הלכה ב
ולימא להו קיימו תורה חדא תורה ולימא קיימו שתי תורות תורת חטאת תורת אשם קיימו כל התורה כולה עבודת כוכבים דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולהולימא להו קיימו מצוה חדא מצוה קיימו מצות תרתי כל המצות כולן מצות ציצית דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולןולימא להו קיימו שש מאות ושלש עשרה מצות ולטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום למה ליתלמוד בבלי שבועות דף כט עמוד א