משנה: שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל גּוֹזֵר אָנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמִקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנָךְ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָה מֵיצֵר אָמַר לוֹ וְיֶשׁ לִי לְלַמֵּד שֶׁכָּל־מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יי מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵילּוּ. הלכה: אֶצֶל מִי שִׁילַּח. מִן מַה דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. נוֹחַ הַָיָה לִי מוּטַּל עַל הַמִּיטָּה וְלָא שָׁלַח רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַדָּבָר הַזֶּה. הָדָא אָֽמְרָה. אֶצֶל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שִׁילַּח. בְּיַד מִי שִׁילַּח. מִן מַה דְתַנֵּי. כְּלָשׁוֹן זֶה אָמַר לוֹ. נִיחַמְתָּנִי עֲקִיבָה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּיַד רִבִּי עֲקִיבָה שִׁילַּח. מֶה הָיָה לוֹ לְלַמֵּד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. יוֹדְעִין הָיִינוּ שֶׁאִם קִידְּשׁוּהוּ שֶׁלֹּא בָעֵדִים שֶׁהוּא מְקודָּשׁ. וּמַה בָא לְהָעִיד. שֶׁאִם קִידְּשׁוּהוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הָעֶדִים זוֹמְמִין הֲרֵי זֶה מְקוּדָּשׁ. והָא תַנִּינָן. מַעֲשֶׂה שֶׁעָֽבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רִבִּי עֲקִיבָה בְלוּד. עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אַרְבָּעִים זוּג. אֲבָל אִם הָיָה זוּג אֶחָד לֹא הָיָה מְעַכְּבוֹ.
המלוה את חבירו סתם אין פחות מל' יום ובמדינה שהיא נוהגת פחות מכן או יתר על כן אין משנין ממנהג המדינה שכיר שעות ביום גובה כל היום שכיר שעות בלילה גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה ועל כולן אינו עובר עליהן אלא לילה הראשון בלבד. הכובש שכר שכיר עובר משום ה' לאוין משום (ויקרא יט) בל תעשוק (שם) ובל תגזול (שם) ובל תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר (דברים כד) ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא. אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים עובר משום שמות הללו ר' יוסי אומר שכר אדם עובר משום שמות הללו שכר בהמה ושכר כלים עובר משום בל תעשוק גר תושב עובר משום בל תעשוק ומשום ביומו תתן שכרו. המחהו אצל חנוני ואצל שולחני הן עוברין עליו והוא אין עובר עליהן ואם התנה עמו מתחלה על מנת כן אף הם אין עוברין עליו והוא אין עובר עליהן ואם אמר לאחר לשכור לו זה אינו עובר עליו.תוספתא בבא מציעא פרק י תוס ב
הֲדַר אֲמַר לֵיהּ אִין דַּאֲבָהָתָךְ הִיא וּזְבֵנְתַּהּ מִינָּךְ וְהַאי דַּאֲמַרִי לָךְ דַּאֲבָהָתִי דִּסְמִיךְ לִי עֲלַהּ כְּדַאֲבָהָתִיטוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן אוֹ אֵין טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן עוּלָּא אָמַר טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי אֵינוֹ טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵןוּמוֹדֵי עוּלָּא הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ שֶׁל אֲבוֹתַי וְלֹא שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ דְּאֵינוֹ טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן וְהֵיכָא דַּהֲוָה קָאֵי בֵּי דִינָא וְלָא טְעַן וַאֲתָא מֵאַבָּרַאי וּטְעַן אֵינוֹ חוֹזֵר וְטוֹעֵן מַאי טַעְמָא טַעְנְתֵיהּ אַגְמְרֵיהּתלמוד בבלי בבא בתרא דף לא עמוד א