משנה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם וְאָֽמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה. וּכְשֶׁנָּֽתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵירַךְ אַחֲרָיו: הלכה: הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. שֶׁלֹּא בֵירַךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. הָא בְרָכָה אַחַת בֵּירַךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. לֹא בְרָכָה אַחַת וְלֹא שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. תַּנֵּי. כָּל־שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. כָּל־שֶׁאֵין אוֹמְרִין אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵין אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. הָתִיבוֹן. הֲרֵי פָחוּת מִכְּזַיִת אֵין אוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. מֵעַתָּה לֹא יֹאמְרוּ לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. רִבִּי יַעֲקֹר בַּא אָחָא אָמַר. לְשְׁאָר הַמִּינִין נִצְרְכָה.
תלמוד בבלי תמיד דף כ עמוד ב
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ כול׳. מַתְנִיתָא דְרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אֵין לְךָ מְעַכֵּב אֶלָּא מוּפְלָא שֶׁלְּבֵית דִּין (בלוד). כְּתִיב וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵֽעֵינֵ֣י הָֽעֵדָה֘. מִי שֶׁהוּא עָשׂוּי עֵינַיִם לָעֵדָה. כְּתִיב וְהִתְיַצְּב֥וּ שָׁם֭ עִמָּֽךְ. מָה אַתְּ לא גֵר וְלֹא נָתִין וְלֹא מַמְזֵר. אַף הֵן לֹא גֵרִים וְלֹא נְתִינִים וְלֹא מַמְזֵרִים וְלֹא עֲבָדִים. נִיחָא גֵר. מַמְזֵר. בֵּית דִּין מְמַנִּין מַמְזֵירִין. רַב חוּנָא אָמַר. בְּשֶׁעָֽבְרוּ וּמִינוּ. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּתוֹךְ שִׁבְעִים. וָחָרָנָה אָמַר. חוּץ לְשִׁבְעִים. מָאן דָּמַר. חוּץ לְשִׁבְעִים. נִיחָא. וּמָאן דָּמַר. בְּתוֹךְ שִׁבְעִים. הָא חוּץ לְשִׁבְעִים לֹא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָייָה נַעֲשֶׂה כָאֶבֶן.תלמוד ירושלמי הוריות פרק א הלכה ד