משנה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם וְאָֽמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה. וּכְשֶׁנָּֽתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵירַךְ אַחֲרָיו: הלכה: הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. שֶׁלֹּא בֵירַךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. הָא בְרָכָה אַחַת בֵּירַךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. לֹא בְרָכָה אַחַת וְלֹא שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. תַּנֵּי. כָּל־שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. כָּל־שֶׁאֵין אוֹמְרִין אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵין אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. הָתִיבוֹן. הֲרֵי פָחוּת מִכְּזַיִת אֵין אוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. מֵעַתָּה לֹא יֹאמְרוּ לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. רִבִּי יַעֲקֹר בַּא אָחָא אָמַר. לְשְׁאָר הַמִּינִין נִצְרְכָה.
כִּי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃וַֽאֲנִי֙ בַּיהֹוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהֹוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃ {פ}
מקרא מיכה פרק ז פסוק ט
בלשון עזה דכתיב (יהושע כ, א) וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם וגו' מפני שהן של תורהלמימרא דכל דיבור לשון קשה אין כדכתיב (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות והתניא (מלאכי ג, טז) נדברו אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר (תהלים מז, ד) ידבר עמים תחתינו דבר לחוד ידבר לחוד:(סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י)תלמוד בבלי מכות דף יא עמוד א