משנה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי נֶאֱמֶנֶת שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אֲנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאִם מִשֶׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים לֹא תֵצֵא. הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה נִשְׁבֵּיתִי כול׳. רַב חוּנָא אָמַר. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁנִּישֵּׂאת אֶלָּא אֲפִילוּ הִתִּירוּהָ בֵית דִּין לְהִינָּשֵׂא. נָשִׁים נִשְׁבּוּ לְשָׁם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי אַבָּא בַר בָּא וְלֵוִי וּשְׁמוּאֵל אָֽמְרוּ. וּמָֽסְרוּ לָהֶן עֵדִים נִיסְקוֹן לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ. וּמַה נַעֲשֶׂה לַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּתְייַחֲדוּ. אָמַר לֵיהּ אַבָא בַר בָּא. אִילּוּ הֲוִינָן בְּנָתָךְ כֵּן הָייִתָה אוֹמֵר. וְאִישְׁתַּבְּייָן בְּנָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. כַּד סַלְקוֹן לְהָכָא סַלְקָן שַׁבְייָן עִמְּהוֹן. עֲלִין קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה אוּקְמִינָן שַׁבְייָן מִלְּבַר. אָֽמְרִין לֵיהּ. נִשְׁבִּינוּ וּטְהוֹרוֹת אָנוּ. וְהִתִּירָן. מִן דְּנַפְקָן שְׁלָחוֹן שַׁבְיִין עָלִין אָמַר. נִיכָּרוֹת אֵילּוּ שֶבְּנוֹת חָכָם הֵן. מִן דְּאִיתוּ דְּעִין מָאן הַוְייָן אָֽמְרִין לְשִׁמְעוֹן בַּר בָּא. אִיטְפַּל בִּקְרִיבָתָךְ. נְסַב לְקַדְמִיתָא וּמִיתַת. לְתִנְייָנא וּמִיתַת. לָמָּה. בְּגִין דְשָֽׁקְרוֹן. חַס וְשָׁלוֹם. לָא שָֽׁקְרוֹן. אָלָּא מִן חַטָּאת דַּחֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעִיבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְחוּצָה לָאָרֶץ.
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין מְבִיאִין יָרָק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמְּבִיאִין יָרָק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ — אָסוּר.כְּתַנָּאֵי: אֵין מְבִיאִין יָרָק מִן חוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ, רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מְבִיאִין יָרָק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. מַאי טַעְמֵיהּ דְּמַאן דְּאָמַר אֵין מְבִיאִין? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִשּׁוּם גּוּשׁ.מַתְנִי׳ מִן הַכְּרוּב — אָסוּר בְּאִיסְפַּרְגוֹס, מִן הָאִיסְפַּרְגוֹס — מוּתָּר בִּכְרוּב.תלמוד בבלי נדרים דף נג עמוד ב
הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל [מפסיק את כל הרגל ומונה חמשה] אחר הרגל [ורבים מתעסקין בו] ומלאכתו נעשית על ידי אחרים [עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים ג' ימים קודם לרגל מונה שבעה אחר הרגל ארבעה ראשונים רבים מתעסקין בו שלשה אחרונים אין רבים מתעסקין בו לפי שאין הרגל עולה לו שיתעסקו בו הרבים ומלאכתו נעשית ע"י אחרים עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים].שבעה ימים קודם [לרגל] מספר בערב הרגל אם לא ספר בערב הרגל אסור לספר עד שיעברו עליו שלשים יום [שאף] על פי שאין הרגל עולה לספירת שבעה עולה לספירת שלשים [מי שקיים] כפיית המטה שלשה ימים קודם [לרגל לא יכפה אחר הרגל ר"א בן יעקב אומר אפילו יום אחד ר"א בר' שמעון אומר בש"א] ג' ימים ובה"א אפילו [שעה אחת ובערב שבת] זוקף את מטתו ובמוצאי שבת כופה אפילו לא נשתייר לו אלא יום אחד בלבד [אין] אבל רשאי להתאבל בתוך המועד אבל נוהג בצנעה בתוך ביתו.שותין מי זבלים ומי דקלים וכוס עקרין במועד שבראשונה היו אומרים אין שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין במועד עד שבא ר"ע ולמד ששותין [מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין] במועד מקיזין דם לבהמה לחיה ולעופות ואין מונעין רפואה מן הבהמה במועד בהמה שתבעה [את הזכר] אין מרביעין אותה אבל מורידין אותה לבקרות חמורה [שתובעת את הזכר] מרביעין אותה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבהמות מורידין אותן לבקרות [ואין מרביעין במועד ואין מרביעין בחול בבכור ובפסולי המוקדשין].תוספתא מועד קטן פרק ב תוס ז