משנה: מָשָׁל מָֽשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה. הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִייָה. דַּם הַחֶדֶר טְמֵאִים. נִמְצָא בַפְּרוֹזֳדוֹד סְפֵיקוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר. הלכה: מָשָׁל מָֽשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. דַּם הַחֶדֶר טָמֵא וְדַם עֲלִייָה טָהוֹר. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַחֶדֶר לִפְנִים מִן הַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִייָה נְתוּנָה עַל גַּבֵי הַחֶדֶר עַד חֲצִי הַפְּרוֹזֳדוֹד וּפִיתְחָהּ שֶׁלָּעֲלִייָה פָּתוּחַ לִפְרוֹזֳדוֹד. רַב נַחְמָן בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרַב חוּנָא. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים. אָמַר לֵיהּ. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים בְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלַחוּץ. מִילֵּיהוּן דְּרַבָנִן פְּלִיגִין. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן כְּסָפֵק וְעָשׂוּ אוֹתָן כְּוַדַּאי. וְאֵילּוּ הֵן. הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה. וְשִׁילְיָא. וְדָם הַנִּמְצָא בִפְרוֹזֳדוֹד. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים כְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁנְּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלַחוּץ. רִבִּי אָבָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִינָן כַּמָּה סְפִיקוֹת וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִשָּׁה.
מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וָאָנִי, וָאָנִי, כֻּלָּם נְזִירִין. הֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתְּרוּ כֻלָּן. הֻתַּר הָאַחֲרוֹן, הָאַחֲרוֹן מֻתָּר וְכֻלָּם אֲסוּרִין. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, פִּי כְפִיו וּשְׂעָרִי כִשְׂעָרוֹ, הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה, וָאָנִי, מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם. הֲרֵינִי נְזִירָה, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר, וָאָנִי, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:
הֲרֵינִי נָזִיר, וָאַתְּ, וְאָמְרָה אָמֵן, מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם. הֲרֵינִי נְזִירָה, וָאָתָּה, וְאָמַר אָמֵן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:
הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת:
משנה נזיר פרק ד משנה ד
תאנה שנתקלפה אין טוחין אותה בטיט שהיא מלאכתה אין תולין תחומין בתאנה ואין מרכיבין בתאנה מפני שהיא עבודה ר' שמעון בן אלעזר אומר במועד צוררו בשביעית יופך.סוקרין את האילן בסיקרא וטוענין אותו באבנים ואין חושש לא משום שביעית ולא משום דרכי האמורי מסלקין מקוצין מקוטפין מסתתין ומצדדין ומגמזין עד ר"ה ונוטל את הרואה רשב"א אומר אין [סכין] את הפגים בשביעית.חורשין שדה בית השלחין ומשקין אותן ל' יום לפני ר"ה רבי אומר עד לפני ר"ה שלשה ימים כדי שיטע וישריש.תוספתא שביעית פרק א תוס יב