הוריות פרק ב-ה דפי תלמוד ירושלמי

משנה: אֵין חַייָבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַייָבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּידָּה. וְאֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה לֹא תָבוֹא אֶל הַנִּידָּה׃ הלכה: וְאֵין חַייָבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ כול׳. כָּהֲנָא אָמַר. אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּינְתַיִים. הָתִיב רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּיְמִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וִיהֵא כֵן בַּמּוֹרִים. אָמַר לֵיהּ. אֲנָן בָּעֵי נִבְנָסִין וְאַתְּ מַייְתֵי לָן מוֹרִים. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִצְווֹת מִצְווֹת. מַה מִצְווֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּקְבוּעָה אַף כָּאן בִּקְבוּעָה. וְאֵין חַייָבִין עַל כָּל־מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. לָא אֲתִינָן מַתְנֵי אֶלָּא מִילָּה דַמְייָא לְמִילָּה. הֵיךְ עֲבִידָא. נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא חַייָב. נִכְנַס טָהוֹר וְנִטְמָא. בָּא לוֹ בָּאֲרוּכָה חַייָב וּבִקְצָרָה פָטוּר. וְדִכְווָתָהּ. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. בָּא לוֹ בָּאֲרוּכָה חַייָב וּבִקְצָרָה פָטוּר. אֵי זוֹ הִיא קְצָרָה שֶׁלּוֹ. יִצֶן. אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אָמַר רִבִּי אָבִין. וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטּוּמְאָתָם. רִבִּי יוֹנָתָן שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יוֹסֵי בֶּן לַקוֹנִייָא. אַזְהָרָה לַמְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה מְנַיִין. וּבְעָא כֵיפָה מִזְרוֹק בַּתְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילָּא דְּמַייְנוּקְייָא אָֽמְרִין בִּכְּנִישְׁתָּא בְּכָל־יוּם אַתְּ שְׁאִיל לִי. וְאֶל־אִשָּׁה֭ בְּנִידַּת טוּמְאָתָהּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא צְרִיכָה לֵיהּ הָדָא. וְלֵית צוֹרְכָא דְלָא. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פֵּירַשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא וְאַתְּ צְרִיכָא לָן. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמַד. נָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּתַנָּייָא תַנֵּי כְּהָדָא דְחִזְקִיָּה. וְאִ֡ם שָׁכֹב֩ יִשְׁכַּ֨ב אִ֜ישׁ אוֹתָהּ. אֵין לִי אֶלָּא מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פִּירֵשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר. וּתְהִ֤י נִדָּתָהּ֙. וַאֲפִילוּ פִירְשָׂה עָלָיו נִדָּתָהּ. מַה יַעֲשֶׁה. רַב הוֹשַׁעְיָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. יִצֶן. לֹא הִיצֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו אַל תִּקְרַב. אַל תִּפְרוֹשׁ. קְרִיבָה פְּרִישָׂה. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אַבָּא. כְּהָדָא הָאוֹמְרִים קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל־תִּגַּע בִּ֖י כִּ֣י קְידַשְׁתִּיךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. יְהֵא רוֹאֶה אֶת הַחֶרֶב כִּילּוּ מְחַתֶּכֶת בִּבְשָׂרוֹ. וְכָל־עַמָּא רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. יִטּוֹחַ רָאשֵׁי עֶצְבְּעוֹתָיו בַּכּוֹתֶל וִיהֵא מֵיצָן. כְּתִיב וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחָמָן. נִמְתְּחָה הַקֶּשֶׁת וְחָֽזְרָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. נִתְפַּזֵּר זַרְעוּ וְיָצָא לוֹ בִצִיפָּרְנֵי יָדָיו. וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב מַתָּנָה. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אֵיקוֹנִין שֶׁלְּאָבִיו. מִיָּד הֵיצָן. מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַֽעֲקֹ֔ב. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַף אֵיקוֹנִין שֶׁלְּרָחֵל רָאָה. מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל.