דמאי פרק ב-ה דפי תלמוד ירושלמי

משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמְדָדוֹ בְגַסָּה טְפֵילָה גַסָּה לְדַקָּה בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה טְפֵילָה דַקָּה לְגַסָּה . אֵי זוּ הִיא מִידָּה גַסָּה בְּיָבֵשׁ שְׁלוֹשָׁה קַבִּין וּבְלַח דֵּינַר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר סַלֵּי תְאֵינִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקוּפּוֹת שֶׁל יֶרֶק כָּל־שֶׁהוּא מוֹכְרָן אֲכַסָּרָא פָּטוּר. הלכה: עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְיָבֵשׁ לֹא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְלַח. נָֽתְנוּ דָמִים לְלַח וְלֹא נָֽתְנוּ דָמִים לְיָבֵשׁ. תַּנִּי רִבִּי חִייָא הִין מִידָּה גַסָּה מִן הַהִין וּלְמַטָּן מִידָּה דַקָּה. נִימָן מִידָּה דַקָּה מִנִּימָן לְמַעְלָן מִידָּה גַסָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְלַח לֹא נָֽתְנוּ שֵׁיעוּר לְיָבֵשׁ נָֽתְנוּ דָמִים לְיָבֵשׁ וְלֹא נָֽתְנוּ דָמִים לְלַח. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יֹצָדָק תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל מוֹכֵר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל לוֹקֵחַ. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּמִדָּה דַקָּה הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ. אִם בְּמִדָּה גַסָּה הוֹאִיל וְהַלּוֹקֵח מִשְׂתַּכֵּר הַלּוֹקֵח מַפְרִישׁ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא תִּיפְתָּר בְּאוֹמֶר לוֹ מִכְּנִיסוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ תֵימַר שֶׁלֹּא מֵהַכְּנִיסוֹ כְּאוֹמֵר בְּדַעְתּוֹ נִתְקוֹן אַף עַל פִּי כֵּן אָֽמְרוּ לוֹ תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁל מוֹכֵר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל לוֹקֵחַ. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא הַחֵלֶב מִשֶּׁל טַבָּח וְגִיד הַנָּשֶׁה מִשֶּׁל לוֹקֵח. הִנְהִיג רִבִּי אַבָּהוּ בְקֵיסָרִין שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן מִשֶּׁל לוֹקֵח. בְּגִין דִּיהֲווֹן מַרְבִּין טַבָּאוֹת.