משנה: אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים עֲבָדִים וּבְהֵמָה וָאֲבָנִים אֶלָּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אוֹ לְצוֹרֶךְ הַמּוֹכֵר שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶן מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת׃ הלכה: נִיחָא כוּלְּהֹן. אֲבָנִים. כְּהָדָא. אִם הָיָה כּוֹתְלוֹ גוֹהֶה סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶהוּ. וְיִסְתּוֹר וְלֹא יִבְנֶהוּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִילָּתוֹ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁלֹּא יִבְנֶה אַף הוּא אֵינוֹ סוֹתְרוֹ. וְנִמְצָא בָּא לִידֵי סַכָּנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁאָל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָהוּ לִיקַּח בָּתִּים מִן הַגּוֹי. אָמַר לֵיהּ. אֵימַת רִבִּי שָׁאַל. בַּשַּׁבָּת. תַּנֵּי. בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מַרְאֶה לוֹ כִיסִּין שֶׁלְדִּינָרִין וְהַגּוֹי חוֹתֵם וּמַעֲלֶה לָאַרְכָיִים. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה אֶלָּא יְרִיחוֹ אֶלָּא בַּשַּׁבָּת. דִּכְתִיב כֹּ֥ה תַֽעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים. וּכְתִיב וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י תָּסוֹבּוּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים. וּכְתִיב עַ֥ד רִדְתָּֽהּ. אֲפִילוּ בַּשַּׁבָּת. הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹאכַל קוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִדּוֹשׁ בְּפָרָה. בִּמְסַפֵּק לְיָחִיד. אֲבָל בִּמְסַפֵּק לָרַבִּים דָּשׁ אֲפִילוּ בְּפָרָה. אֵין מְפַנִּין מִדִּירָה נָאָה לְדִירָה נָאָה וְלֹא מִדִּירָה (נָאָה) [כְעוּרָה] לְדִירָה כְאוּרָה וְלֹא מִדִּירָה כְאוּרָה לְדִירָה נָאָה. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר מִדִּירָה נָאָה לְדִירָה כְאוּרָה. וּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֲפִילוּ מִדִּירָה נָאָה לְדִירָה כְאוּרָה. שִׂמְחָה לָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא דָר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת וְאֶת הָעֲצָמוֹת מִקֶּבֶר מְכוּבָּד לִמְכוּבָּד וְלֹא מִבָּזוּי לְבָזוּי וְלֹא מִבָּזוּי לִמְכוּבָּד. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר מִן הַמְכוּבָּד לַבָּזוּי. וּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֲפִילוּ מִן הַמְכוּבָּד לַבָּזוּי. עָרֵב הוּא לָאָדָם שֶׁהוּא נִינּוּחַ אֶצֶל אֲבוֹתָיו. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן. הָדָא אָֽמְרָה. פְּרַגְמַטֵיָא אָבֵדָה שָׁרִי מְטַלְטְלָתָא בַּמּוֹעֲדָא.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה, זֵכֶר לַמִּקְדָשׁ. וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר:
יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת. לַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ, וְנוֹטְלוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וּשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג, אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת:
משנה סוכה פרק ג משנה טו
האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך הלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר בידה ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אע"פ שנשתייר בידה ש"פ אינה מקודשת ר"ש בר"א אומר מלוה כפקדון אם נשתייר בידה ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל ונתן לה ש"פ ה"ז מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רשב"ג אומר אין תנאי בכתובים שאינו כפול.ע"מ שאדבר עליך לשלטון אם דבר עמה כדרך המדברים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [במה שאדבר עליך לשלטון אם דבר עמה בש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת].תוספתא קידושין פרק ג תוס ד