משנה: זְרוּעָה וְנִמְלַךְ לִיטְעָהּ לֹא יֹאמַר אֶטַּע וְאַחַר כָּךְ אוֹפֵךְ. אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ. נְטוּעָה וְנִמְלַךְ לְזוֹרְעָהּ לֹא יֹאמַר אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אַשָּׁרֵשׁ. אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. אִם רָצָה גּוֹמֵם עַד פָּחוֹת מִטֶּפַח וְזוֹרֵעַ וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ. הָֽיתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנֵּבִּס אוֹ לוּף לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לִשְלֹשׁ שָׁנִים. תְּבוּאָה שֶׁעָלוּ בָהּ סְפִיחֵי אִסָּטִיס וְכֵן מָקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָהֶן מִינִין הַרְבֶּה וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָת מִינֵי עֲשָׂבִים אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. וְאִם נִיכֵּשׁ אוֹ כִיסַּח אוֹמֵר לוֹ עֲקוֹר אֶת הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד. הלכה: תַּנֵּי סוֹמְכִין עוֹמָרִין בְּצַד גְּפָנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִיטַּע בְּצַד קָמָה יְבֵישָׁה גֶּפֶן יָבֵשׁ. מַהוּ לִזְרֹעַ בְּצַד גְּפָנִים יְבֵשׁוֹת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא גֶּפֶן שֶׁיָּֽבְשָׁה אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזְר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֲפִילוּ גֶּפֶן הַצֶּמֶר אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמוּתָּר לִזְרֹעַ בְּצַד גְּפָנִים יְבֵשׁוֹת וְאִם צָֽמְחוּ מוּתָּרוֹת לְשֶׁעָבַר וַאֲסוּרוֹת לְעָתִיד לָבוֹא. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה גָּם כְּרָמַייָא אֲמַר לְאָרִיסֵיהּ פּוּק זְרַע. מִן דִּזְרַע צָֽמְחִין. אֲמַר לֵיהּ פּוּק חֲצוֹד. מִן דַּחֲצָד אַרְטִבוּן אֲמַר לֵיהּ פּוּק סְמַךְ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה שֶׁהוּא אָמַר לְדַעַת גְּמוּרָה. שְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן אוֹמְרִין לְדַעַת גְּמוּרָה. חָזַר וְאָמַר אֲפִילוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. תְּנַיי יְהוֹשֻׁעַ הָיוּ מְלַקְּטִין עֲשָׂבִים מִכָּל־מָקוֹם חוּץ מִשְּׂדֵה תִּלְתָּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן כְּשֶׁזְּרָעָהּ לְעָמִיר הִיא מַתְנִיתָא. וְהָא תַנִּינָן וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָת מִינֵי עֲשָׂבִים אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ כְּשֶׁהֶעֱלָת לְזֶרַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי לֹא בָא יְהוֹשֻׁעַ לְפָרֵשׁ אֶלָּא לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה. עָבַר עֲבֵירָה אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. לֹא עָבַר עֲבֵירָה מוּתָּר מִשּׁוּם גֶּזֶל הֲוֵי לֹא שַׁנְיָא הִיא שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע הִיא שֶׁזְּרָעָהּ לְעָמִיר. וְהָתַנִּינָן וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי עֲשָׂבִים אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. אִם אֶת שֶׁדַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן יְחַייְבוּ אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מִייָשָׁא רוֹצֶה הֵן בָּהֶן כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. מֵעַתָּה מָצָא כִלְאַיִם בְּכֶרֶם יְהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל שֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהֶן כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא שֶׁבְּסוֹף הוּא רוֹצֶה בָּהֶן כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. מֵעַתָּה מָצָא כִלְאַיִם בְּכֶרֶם יְהוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל שֶׁבְּסוֹף הוּא רוֹצֶה בָּהֶם כְּאִלּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. כָּאן יֵשׁ לוֹ עִם מִי לְהִכָּנֵס. וְכָאן אֵין לוֹ עִם מִי לְהִכָּנֵס. רַב נַחְמָן אָמַר רִבִּי מָנָא בָּעֵי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה שָׁם שָׂדֶה אֲחֶרֶת שֶׁל תִּלְתָּן סְמוּכָה לוֹ הֲרֵי יֵשׁ לוֹ עִם מִי לְהִכָּנֵס. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דְּאָמַר רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי כָּל־הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין חוּץ מִן הָעֹלִין בִּשְׂדֵה בּוּר בִּשְׂדֵה נִיר בִּשְׂדֵה כֶרֶם וְאָמַר חוּץ מִשְׂדֵה תִלְתָּן שֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן מְסַייְעָא לִי. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁלָּקַח יְרָקָה שֶׁל גִּינָּה מִן הַגּוֹי. אָתָא וְשָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ צֵא וּלְקוֹט וּלְפִי הַשּׁוּק מְכוֹר. הוֹתִיב רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהָא תַנִּינָן וְכֵן מָקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָהֶן מִינִין הַרְבֶּה. אָמַר לֵיהּ מְקוֹמוֹ מוֹכִיחַ עֲלֵיהּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֵה בְקִיּוּמוֹ. וְיָֽתְבִינָא כָּאן אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל וְכָאן מוּתָּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. הֵיךְ אַתְּ מֵשִׁיבֵנִי דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל עִם דָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי אִימִּי עֲשִׁירִים הָיוּ בִתְשׁוּבוֹת. אוֹ ייָבֹא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי נָסָא כְּאִינַשׁ דְּאִית בֵּיהּ תְּרֵין טַעֲמִין וְהוּא מֵתִיב חַד מִינְהוֹן.
אִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ. וְאִם לָאו, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו, בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר, פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל:
בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, פִּרְחֵי כְהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, וְאוֹמְרִים לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, עֲמֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה:
בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל:
משנה יומא פרק א משנה ט
היו לו שתי מגורות אחת של תרומה ואחת של מעשר שני ומצא ביניהן פירות קרוב לתרומה יפלו לתרומה למע"ש יפלו למעשר שני מחצה על מחצה מטילין אותו לשני חומרין ר' יוסי ב"ר יהודה אומר תיבה שנשתמשו בה חולין ומעשר שני ומצא בתוכה מעות אם רוב הניחו חולין חולין אם רוב הניחו מע"ש מע"ש אמר להם רבי שמעון הרי שלמים שיש בהן חזה ושוק שהן אסורין לזרים ר"ש בן יהודה אומר משום ר' יוסי כך אמרו ב"ה לבית שמאי אי אתם מודים בפירות שלא נגמרה מלאכתן [שאם יפדה מעשר שני שלו יאכל] בכל מקום אף פירות שנגמרה מלאכתן [שיכול להפקירן להוציאן מידי תרומה ומעשר תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן] כיוצא בהן אמרו להן [ב"ה לב"ש לא אם אמרת בפירות שלא נגמרה מלאכתן שאין יכול לעשות להפקירן להוציאן מידי תרומה ומעשרות] אמרו להן בית הלל אף פירות שנגמרה מלאכתן יכול [לעשותן תרומה ומעשרות על מקום אחר ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו].אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לפנים אין למע"ש שלו פדיון היה עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים אין למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון.בתים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ פתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב"ש אומרים אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן מבפנים ואין אוכלין בהם קדשים קלים כאילו הן בחוץ וב"ה אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ א"ר יוסי זו משנת ר' עקיבה משנה ראשונה בית שמאי אומרים אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלין כאילו הן מבחוץ וב"ה אומרים הרי הן כלשכות את שפתחה לפנים כלפנים ואת שפתחה לחוץ כלחוץ.תוספתא מעשר שני פרק ב תוס יד