משנה: הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. רְבִיעִי חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים מִי מַעֲלֶה אֵיבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ׃ הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מִיָּמָיו לֹא הֵפִיס אָדָם בִּקְטוֹרֶת וְשִׁנֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָטִיסוּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְכֵן לְמַחְתָּה. אָמַר רִבִּי י)סֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. מִי שֶׁזָּכָה בִקְטוֹרֶת אוֹמֵר לָזֶה שֶׁעַל יְמִינוֹ. אוּף אַתְּ לְמַחְתָּה. נִמְצֵאתָה אוֹמֵר. שְׁנֵי כֹהֲנִים הָיוּ מִתְבָּֽרְכִים בְּכָל־פַּעַם. רַב אָמַר. בָּרֵ֤ךְ יְי חֵיל֔וֹ וּפוֹעַל יָדָי֖ו תִּרְצֶ֑ה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁיָּֽבְשָׁה זְרוֹעוֹ וְלֹא הִנִּיחָהּ. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר בָּרֵ֤ךְ יְי חֵיל֔וֹ וּפוֹעַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה.
אלא לעולם כדרכה ודאמרי העראה באשה דוה הוא דכתיבא ואיבעית אימא דאמרי זבה לא הויא אלא ביממי דכתיב כל ימי זובהתנן יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות לרשות פטור ואמאי הוצאה הא כתיבא לא תוציאו משא מבתיכם[דאמרי הוצאה הוא דאסור הכנסה מותר ואיבעית אימא] דאמרי הוצאה והכנסה הוא דאסירא מושיט וזורק שריתלמוד בבלי הוריות דף ד עמוד א
אותו [ואת בנו שנפל] לבור רבי אליעזר אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו [בשביל] שלא ימות רבי יהושע אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואין שוחטו ומערים ומעלה את השני [על מנת לשחוט] רצה לשחוט רצה שלא לשחוט אחד מהן הרשות בידו.בכור שנפל לבור רבי שמעון אומר אע"פ שמומו ניכר מערב יום טוב ולא התירו מומחה אין שוחטין אותו ביום טוב לפי שאינו מן המוכן עושין פרנסה לנחיל של דבורים [בשביל שלא יברחו] אבל אין צדין אותן בתחלה כיצד אין נמנין על הבהמה בתחלה ביום טוב לא יאמר [לו] הריני עמך בסלע הריני עמך בב' אלא אומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר אבל שוקל ומניח ואם היה טבח אומן אל ישקול בידו מפני שידו כמשקל אבל חותך בכלי ונותן לזה ולזה.הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי [יד] או ירך אחת אצל נחתום הרגיל ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גוזל אחד [או תרנגולת אחת] אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי חמשים אגוזין עשרה [ביצים עשרים רמונין] ובלבד שלא [יאמר לו סכום] מקח רשב"א אומר ובלבד שלא [יאמר לו סכום] מנין.תוספתא ביצה פרק ג תוס ו