משנה: אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר כְּאַחַת רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַפְסֶקֶת וְכָל־הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבוֹר בְּכֵלָיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת לַכֹּל. הלכה: הֲווֹן בְּעִי מֵימָר וְלָא פְלִיגִין. אַשְׁכַּחַת תַּנִּי אַמַּת הַמָּיִם הַקְּבוּעָה הֲרֵי זוּ מַפְסֶקֶת. הֲווֹן בְּעִי מֵימָר מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוּדָה בְּעוֹמֵד מִצַּד אֶחָד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִקְצוֹר מִצַּד הַשֵּׁנִי אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בְּאֶמְצַע וְקוֹצֵר מִיכַּן וּמִיכַּן אֵינוֹ מַפְסִיק. אַשְׁכָּח תַּנִּי וּפְלִיג הָיָה עוֹמֵד בְּאֶמְצַע וְקוֹצֵר מִיכַּן וּמִיכַּן מַפְסִיק מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ מַפְסִיק. חִייָא בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה שָׁם סֶלַע עַל פְּנֵי כָּל־שָׂדֵהוּ אִם עוֹקֵר הוּא אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה מִצַּד זֶה וְנוֹתְנוֹ מִצַּד זֶה מַפְסִיק. מִצַּד אַחֵֵר אֵינוֹ מַפְסִיק. וְהָתַנִּי מַדְרֵגוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל־אֶחֶֶד וְאֶחָד. פָּחוֹת מִיכֵּן נוֹתֵן מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּפָחוֹת מִיכֵּן אֵינוֹ עוֹקֵר אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה מִצַּד זֶה וְנוֹתְנוֹ מִצַּד זֶה. אֲפִילוּ פָּחוֹת מִיּכֵן עוֹקֵר הוּא. לָא אֲתִינָן מִיתְנֵי עֲשָׂרָה אֶלָּא בְגִין סוֹפָהּ שֶׁאִים הָיוּ רָאשֵׁי מַדְרֵיגוֹת מְעוּרָבִין שֶׁהוּא נוֹתֵן מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכׇל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כׇּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בְּכׇל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָעַמִּ֑ים וְלִהְי֨וֹת (היהודיים) [הַיְּהוּדִ֤ים] (עתודים) [עֲתִידִים֙] לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃מקרא אסתר פרק ח פסוק יד
״לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ״ — רְשׁוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חוֹבָה.אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, וְאָמְרִי לַהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא: לֵימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ הָכִי פְּלִיגִי, דְּמָר אָמַר רְשׁוּת וּמָר אָמַר חוֹבָה? אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי.״וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ״ — רְשׁוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חוֹבָה.תלמוד בבלי סוטה דף ג עמוד א