משנה: מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵיאָה. לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם. אֲבָל קַבִּים אֵין לָהֶן חַלָּה בְשֵׁם. הָעוֹשֶׂה עִיסָּתוֹ קַבִּין וְנָֽגְעוּ זֶה בַזֶּה פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסָּל הַסָּל מְצָֽרְפָן. הלכה: מָה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה. אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. אִי אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חִייָא בַּר װָא כְּגוֹן קַיְסָרִין. וְקַיְסָרִין לָאו אַרְבָּעַת מִילִין הִיא. הָדָא אָֽמְרָה אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. רִבִּי אִמִּי הוֹרֵי בִּכְפַר שַׁמַּי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה גְדוֹלָה בְטוּמְאָה. וַהֲלֹא אֵין שָׁם אַרְבָּעַת מִיל. מִכֵּיוָן דְּנַהֲרָא מַפְסִיק כְּמִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַרְבָּעַת מִיל. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. עִיסָּה גְדוֹלָה הָֽיְתָה נוֹחַ הָיָה לוֹ לְהַלֵּךְ כַּמָּה וְלֹא לַעֲשׂוֹתָהּ קַבִּין. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. תַּמָּן הוּא אָמַר נוֹטֵל מִקַּב חַלָּה וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר בְּרַם הָכָא לְכַתְּחִילָּה. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁנָּֽשְׁכוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַסָּל מְצָרֵף וְאֵין הַתַּנּוּר מְצָרֵף. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַתַּנּוּר מְצָרֵף וְאֵין הַסָּל מְצָרֵף. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אִיתִיתֵיהּ מִדְּחִילְפַיי נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן מְצָרֵף. לֹא נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן אֵינוֹ מְצָרֵף. מַתְנִיתָא כְּגוֹן אִילֵּין רִיפְתָּא דְּבָבֶל.
המפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדין זה וזה שקלים הראשון יפול לחדתין והשני יפול לעתיקין המפריש שקלו [להוציאו] הרי זה מעל המוציא שקלו של חבירו הרי זה מעל לקח בו קיני זבין קיני זבות יולדות המביא את חטאתו אשמו מן ההקדש השוקל שקלי זוזין מן ההקדש כיון שלקח מעל דברי רבי [שמעון] וחכמים אומרים לא מעל עד שיזרקו הדמים.אין מביאין מנחות ונסכים ומנחות תודה ולחמה [של] תודה מן הטבל ומן התרומה ומן המעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו וממעשר שני והקדש שלא נפדו מן המדומע מן החדש ומפירות שביעית ואם הביא הרי אלו פסולין ואין צריך לומר מן הערלה וכלאי הכרם.מותר יין ליין מותר שמן לשמן מותר מלח למלח מותר עצים לעצים מותר לבונה ללבונה מותר בזיכין לבזיכין מותר נזירין לנזירין מותר מצורעין למצורעין אם אמר לנזיר זה למצורע זה מותרו נדבה מותר עניים לעניים מותר שבויין לשבויין אם אמר לעני זה לשבוי זה מותרו שלו מותר מתים למתים מותר המת ליורשיו רבי נתן אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו ר' נתן אומר מותר המת בונין לו נפש ע"ג קברו או יזלח לו זלח לפני מטתו אין פודין כסות בכסות ואין פודין שבוי בשבוי ואין ממחין ביד הפרנסין על כך.תוספתא שקלים פרק א תוס ט
כִּ֣י אֶת־כׇּל־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת־כׇּל־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם׃הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַ֨זֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא׃זֶ֣ה ׀ רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי־מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי־הָ֠אָדָ֠ם מָלֵא־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל־הַמֵּתִֽים׃מקרא קהלת פרק ט פסוק ד