משנה: הַתַּרְנוֹגַלִּין מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלוֹ אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וְשִׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הלכה: הַתַּרְנוֹגַלִּין מוּעָדִין כול׳. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנִּקְשַׁר מֵאֵילָיו. אֲבָל אִם קְשָׁרוֹ הוּא מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. תַּנֵּי. תַּרְנוֹגַלִּין שֶׁהִידְּסוּ אֶת הָעִיסָּה וְאֶת הַפֵּירוֹת אוֹ שֶׁנִּיקְּרוּ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. הִידְּסוּ עָפָר עַל גַּבֵּי עִיסָּה אוֹ עַל גַּבֵּי פֵירוֹת מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק. הָיוּ מְחַטְּטִין בַּחֶבֶל וְנִפְסַק הַדְּלִי אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. נָפַל עַל חֲבֵירוֹ. עַל הָעֶלְיוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְאַתַּחְתּוֹן חֲצִי נזֶק. וְאֵינוֹ כְעוֹשֶׂה בוֹר בְּמָקוֹם אֶחָד וּמַזִּיק בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיפּוֹל אֶלָּא בְאוֹתוֹ הַבּוֹר כְּמִי שֶׁהוּא בוֹרוֹ. תַּנֵּי. תַּרְנוֹגַלִּין שֶׁנָּֽפְלוּ לְגִינָּה וְשִׁיבְּרוּ אֶת הַיָּרָק וְקִירְטְמוּ הַחִילְפִין מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. סוּמַּכוֹס אָמַר. עַל הַקִּירְטוּם מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַשִּׁיבּוּר מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. תַּרְנְגוֹל הַפּוֹרֵחַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְהִזִּיק בְגוּפוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. בָּרוּחַ שֶׁבֵּין כְּנָפָיו מְשַׁלֵּם חֲצִי נזֶק. סוּמֲכוֹס אוֹמֵר. נֶזֶק שָׁלֵם. נָפַח בַּכֵּלִים וּשְׁבָרָן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיֶּבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשְׁרַתָּהּ לֶאֱכֹל בַּזְּבָחִים. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק, אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר:
הַמַּפְרִישׁ שְׁתֵּי סְלָעִים לְאָשָׁם וְלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְאָשָׁם, אִם הָיָה אַחַד מֵהֶן יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. לָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְחֻלִּין, אֶחָד יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים וְאֶחָד יָפֶה עֲשָׂרָה זוּז, הַיָּפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ. אֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחֻלִּין, אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ, וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחֻמְשָׁהּ:
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ, וּמֵת, לֹא יְבִיאֶנָּה בְנוֹ אַחֲרָיו. וְלֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא, אֲפִלּוּ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד), קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ, שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ:
משנה כרתות פרק ו משנה ח
שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין תקלין עתיקין קינין וגוזלי עולה עצים ולבונה זהב לכפורת ששה לנדבה תקלין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין שלא שקל אשתקד שוקל שנה הבאה אלו ואלו נופלין לשופרי לשכה.קינים האומר הרי עלי קן מביא דמי קינו ונותן לשופר הביא בפחות אין מקבלין הימנו הביא מותר כהן נוטל דמי קינו ונותן לשופר ומותר אל יפול לשופר של נדבה כהנים מקבלין אותן ולוקחין בהן קינין ומקריבין אותן חציין חטאות וחציין עולות האשה שנתנה דמי קינה לשופר אוכלת בזבחים לערב רבי יהודה אומר לא היה שופר לקינים מפני התערובות אלא האומר הרי עלי תורין מביא ונותן לשופר [של תורין] בני יונה [מביא ונותן לשופר] של בני יונה.עצים האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גיזרי עצים ונותן לשופר כהנים מקבלין אותן ולוקחין בהן עצים ומקריבין אותן לגבי מזבח ניאותין בהן ואין מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ פטור אבל אם אמר הרי עלי שני גזירי עצים אלו לגבי מזבח מביא שני גזירי עצים ונותן לשופר כהנים מקבלין אותן ממנו ומקריבין אותן לגבי מזבח ואין ניאותין בהן אבל מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי וחכמים אומרים אם הקריבן בחוץ פטור אלו ואלו נופלין ללשכת דיר העצים.תוספתא שקלים פרק ג תוס ד