משנה: לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גּוֹבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִייָה עַד שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו מַעֲזֵיבָה ג̇ טְפָחִים וּבְכִירָה טֶפַח. וְאִם הִזִּיק מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ כָל־הַשִׁיעוּרִים הָאֵילּוּ אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק יְהֵא פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם. הלכה: לֹא יַעֲמִיד אָדָם כול׳. תַּנֵּי. וְלֹא שֶׁלְּנַפָּחִין. תַּנָּה רַב קַרְנָא. אִין הֲוָה כְגוֹן קֵינִי אוֹ כְנַפָּח מִתְּחִילָּה מוּתָּר. כְּנֶגֶד דִּירָתוֹ מָהוּ. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּל־שֶׁכֵּן כְּנֶגֶד דִּירָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. הַמַּזִּיק אֵין לוֹ חֲזָקָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. מַמְחֵיי רַבָּנִין בְּעָשָׁן תָּדִיר. כְּהָדָא חָדָא אִיתָא הֲװָת מִדְלְקָה חוֹלִין תְּחוֹת רִבִּי אִילְפַיי. אִיבְּעָה מַמְחַייָא בְיָדָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נָסָה. אָמַר. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְעָשָׁן תָּדִיר.
יתרו לאחר מתן תורה הוה מאי איכא למימר אלא יתרו מישראל זבןת"ש (שמואל א טו, טו) ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר (המשנים והכרים ועל כל הצאן) למען זבוח לה' אלהיך מאי מיטב דמי מיטבומ"ש מיטב כי היכי דליקפץ עליהן זבינאתלמוד בבלי עבודה זרה דף כד עמוד ב
ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כׇּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂח֑וֹק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃מקרא קהלת פרק ז פסוק ד