משנה: אֵילּו הֵן הַגּוֹלִין הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. הָיָה מְעַגֵּל בַּמַּעְגֵּילָה וְנָֽפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בֶּחָבִית וְנָֽפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ הָיָה יוֹרֵד בַּסּוּלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמַּעְגֵּילָה וְנָֽפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ הָיָה דוֹלֶה בֶחָבִית וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנָֽפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ הָיָה עוֹלֶה בַסּוּלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁבְּדֶרֶךְ הוֹרָדָתוֹ גּוֹלֶה וְשֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ הוֹרָדָתוֹ אֵינוֹ גוֹלֶה. הלכה: אֵילּו הֵן הַגּוֹלִין כול׳. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר עַד שֶׁיַּפִּיל אֶת כָּל־הַחֶבֶל. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר עַד שֶׁיַּתִּיר אֶת כָּל־הַמַּחֲלָצוֹן. מַאי דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיקַת הַחֶבֶל. מַה דָּמַר רִבִּי יְהוּדָה בִּשְׁמִיטַּת הַמַּחֲלָצוֹן. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָיָה מְעַגֵּל בַּמַּעְגֵּילָה כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ וְהוֹצִיא הֲלָהּ אֶת רֹאשׁוֹ וְהִטִּיחָה לוֹ. אָמַר לֵיהּ. הִיא עֲלִייָה הִיא יְרִידָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָיָה מְעַגֵּיל בַּמַּעְגֵּילָה כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ וְהוֹשִׁיט הַתְּינּוֹק אֶת יָדוֹ וּרְצָצָהּ. אָמַר לֵיהּ. אַטְרַחְתְּ בָּהּ. הִיא עֲלִייָה הִיא יְרִידָה.
וְהָנֵי מִילֵּי מִן הַצַּד. אֲבָל בָּאֶמְצַע — פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: יֵשׁ לָבוּד בָּאֶמְצַע, וְחַד אָמַר: אֵין לָבוּד בָּאֶמְצַע.מַאי טַעְמֵיהּ דְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לָבוּד בָּאֶמְצַע — דְּתַנְיָא: קוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בְּכוֹתֶל אַחֵר, וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת, אַחַת יוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכּוֹתֶל אַחֵר וְאֵינָן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ — פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. שְׁלֹשָׁה — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.וְאִידַּךְ — שָׁאנֵי קוֹרוֹת דְּרַבָּנַן.תלמוד בבלי סוכה דף יח עמוד א
קיטי שיש בה פיספסין צבועין ולבנים פוסק מזה לזה ור' נחמיה אומר לעולם אין בנגעים עד שיהא בלבן שלה שלש על שלש תליצין שבפקעת מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה.שני דפי חלוק מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה א"ר נחמיה בד"א בזמן שהן על גבי קורה אבל פצען תפרן ועשאן אחד אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה והמסכת הפרוסה הרי זה מצטרפת ר' שמעון אומר אם היתה מקופלת ומונחת או שהיתה רצופה בכרים מצטרפת ואם לאו אין מצטרפת.שתי כל זמן שהוא עתיד לארוג גמר מלארוג אינו מטמא אלא שהוא עתיד לפצע.תוספתא נגעים פרק ה תוס יב