כל אלו שאמרו [מגלחין במועד] מותר לספר בתוך שלשים יום של אבל אף על פי שהתירו לו [לספר] לא [יספר] ברשות הרבים [אבל מספר הוא בצנעה בתוך ביתו]. כל אלו שאמרו מכבסין במועד מותר לכבס בתוך שלשים יום של אבל אע"פ שהתירו לו לכבס לא יוליך כליו לכובס אבל מכבס הוא בצנעה בתוך ביתו כשם שאסור לספר ולכבס כך אסור ליטול צפרנים דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר וכן היה רבי יהודה אומר הבאין מחוף הים וממדינת הים אסורין [לכבס ולספר וחכמים מתירין אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שלא נטל רשות ודברי חכמים בזמן שנטל. אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות במועד רבי יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר כותב אדם חשבונותיו במועד ומחשב אדם יציאותיו במועד ומקבלין קיבולת במועד למוצאי מועד ובלבד שלא [ימנה ולא] ימדוד [ולא ישקול] כדרך שעושה בחול. הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל [מפסיק את כל הרגל ומונה חמשה] אחר הרגל [ורבים מתעסקין בו] ומלאכתו נעשית על ידי אחרים [עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים ג' ימים קודם לרגל מונה שבעה אחר הרגל ארבעה ראשונים רבים מתעסקין בו שלשה אחרונים אין רבים מתעסקין בו לפי שאין הרגל עולה לו שיתעסקו בו הרבים ומלאכתו נעשית ע"י אחרים עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים]. שבעה ימים קודם [לרגל] מספר בערב הרגל אם לא ספר בערב הרגל אסור לספר עד שיעברו עליו שלשים יום [שאף] על פי שאין הרגל עולה לספירת שבעה עולה לספירת שלשים [מי שקיים] כפיית המטה שלשה ימים קודם [לרגל לא יכפה אחר הרגל ר"א בן יעקב אומר אפילו יום אחד ר"א בר' שמעון אומר בש"א] ג' ימים ובה"א אפילו [שעה אחת ובערב שבת] זוקף את מטתו ובמוצאי שבת כופה אפילו לא נשתייר לו אלא יום אחד בלבד [אין] אבל רשאי להתאבל בתוך המועד אבל נוהג בצנעה בתוך ביתו. שותין מי זבלים ומי דקלים וכוס עקרין במועד שבראשונה היו אומרים אין שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין במועד עד שבא ר"ע ולמד ששותין [מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין] במועד מקיזין דם לבהמה לחיה ולעופות ואין מונעין רפואה מן הבהמה במועד בהמה שתבעה [את הזכר] אין מרביעין אותה אבל מורידין אותה לבקרות חמורה [שתובעת את הזכר] מרביעין אותה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבהמות מורידין אותן לבקרות [ואין מרביעין במועד ואין מרביעין בחול בבכור ובפסולי המוקדשין]. דנין דיני ממונות ודיני נפשות ודיני קנסות ושורפין את הפרה ועורפין את העגלה ורוצעין עבד עברי ופודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדשות ואת מעשר שני ומפרקין מנעל מן האמוס ובלבד שלא יחזיר מכבש של כובשים שהתירו קודם למועד אין מחזירים לו ואין צריך לומר שאין [נוטל הימנו של בעלי בתים נוטלו] הימנו ואין צריך לומר שמחזירו חנויות פתוחות לסטיו פותח ונועל כדרכו לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת. ערב יום טוב האחרון של חג יוצא ומעטר את השוק בשביל יום טוב האחרון של חג יושבין על ספסל של כותים בשבת [שבראשונה היו אומרים אין יושבין על ספסל של כותים בשבת] ומעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על ספסל של כותים בשבת בעכו אמרו לו [לא היו נוהגין להיות יושבין על ספסל של כותים בשבת] ולא רצה לומר להם מותרין אתם אלא עמד והלך לו מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לרחוץ בכבול אמרו להם לא [היו] נוהגין להיות רוחצין שני אחין כאחד [לא רצו] לומר להם מותרין אתם אלא נכנסו ורחצו זה אחר זה [שוב מעשה] ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שהיו יוצאין בקורדקיסין [של זהב בשבת בבירי אמרו להם לא היו נוהגין כן להיות יוצאין בקורדקיסין של זהב בשבת לא] רצו לומר להם מותרין אתם אלא שלחום ביד עבדיהם. חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעין הכל חולצין והכל סופדין והכל מברין עליו [ואפי'] ברחובה של עיר אין מוליכין חלילין לבית האבל [אלא] לבית המשתה ולבית השמחה במקום שנהגו איזהו הספד זה שעל הלב שנאמר (ישעיהו ל״ב:י״ב) על שדים סופדים טיפוח בידים קילוס זה פישוט זרועות.
אנשי [מבול] לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (איוב כ״א:ט׳) בתיהם שלום מפחד [וגו'] שורו עבר ולא יגעיל [וגו'] ישלחו כצאן עויליהם [וגו' ישאו בתוף וגו'] יבלו בטוב ימיהם וגו' היא גרמה להם [ויאמרו] לאל סור ממנו מה שדי כי נעבדנו [אמרו אין לו עלינו טרחות אלא שתי טיפות של גשמים הרי שלנו] נהרות ומעיינות שאנו מסתפקין בהם בימות החמה ובימות הגשמים [שנא' (בראשית ד) ואד יעלה מן הארץ] אמר להם המקום בטובה [שהטלתי] לכם בה אתם מתגאים לפני בה אני נפרע מכם מהו אומר (שם) ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ ר' יוסי בן [דורמסקין אומר אנשי מבול] לא נתגאו לפני המקום אלא [בגלגלי] עין שדומה למים שנא' (שם) [ויראו בני האלהים את בנות האדם אף המקום ברוך הוא לא נפרע מהן אלא בגלגל מים שדומה לעין] שנא' (שם) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה [וגו'].אנשי [מגדל] לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (בראשית י) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וגו' ואין ישיבה אלא אכילה ושתיה שנא' (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול ושתו וגו' היא גרמה להם [ויאמרו] (בראשית י) הבה נבנה לנו עיר [ומגדל] וגו' [מהו] אומר (שם) ויפץ ה' אותם וגו' אנשי סדום לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (איוב כ״ח:ה׳) ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה [וגו'] נתיב לא ידעו עיט [וגו'] אנשי סדום [אמרו] הואיל ומזון יוצא מארצנו וכסף וזהב [יוצא מארצנו] ואבנים טובות ומרגליות [יוצאות] מארצנו אין אנו צריכין שיבאו בני אדם [עלינו אלא לחסרנו נעמוד ונשבית את הרגל מבינותינו] אמר להם הקב"ה כהטיבותי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם אני אשכח את הרגל מביניכם ואשכח אתכם מן העולם מהו אומר (שם) פרץ נחל וגו' (איוב י״ב:ו׳) ישליו אהלים לשודדים וגו' וכן הוא אומר (יחזקאל ט״ז:מ״ט) חי אני נאם ה' אלהים אם עשתה סדום אחותך וגו' הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו'. מצרים לא נתגאו לפני המקום ב"ה אלא במים שנא' (שמות א׳:כ״ב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו' אף המקום ב"ה לא נפרע מהם אלא במים שנא' (שמות ט״ו:ד׳) מרכבות פרעה וחילו ירה בים סיסרא לא נתגאה לפני המקום אלא בלגיונות שאין מקבלין שכר (שופטים ה׳:י״ט) באו מלכים נלחמו [וגו'] ולא זזו משם ולא ספנוהו מפני שהוא גולייר.שמשון בעיניו מרד שנאמר (שופטים י״ד:ג׳) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אף הוא בעיניו לקה שנא' (שופטים ט״ז:כ״א) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו וגו' רבי אומר תחלת קלקלתו היתה בעזה אף עונשו לא היתה אלא בעזה אבשלום בשערו מרד שנא' (שמואל ב י״ד:כ״ה) וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו וגו' לפיכך לקה בשערו ר' יהודה הנשיא אומר אבשלום נזיר עולם היה [ואחד לי"ב חודש היה מגלח] שנא' (שמואל ב ט״ו:ז׳) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה [נא] ואשלם וגו' כי נדר נדר עבדך וגו' ר' נהוראי אומר אחד לשלשים [יום] היה מגלח שנא' (שמואל ב י״ד:כ״ו) והיה מקץ ימים לימים [וגו'] ר' יוסי אומר כל ערב שבת היה מגלח שכן דרך מלכים לגלח מע"ש לע"ש [כמה שנאמר בכהנים] (יחזקאל מ״ד:כ׳) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וגו' ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך [מה שאין בני טבריה ובני ציפורין מגלחים כן] לפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך [נתלו] בו עשר לונביות שנאמר (שמואל ב י״ח:ט״ו) ויסבו עשרה נערים ולפי שגנב [שלשה גניבות] לב אביו ולב ב"ד ולב כל ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנא' (שם) ויקח שלשה שבטים בכפו וגו'.תוספתא סוטה פרק ג תוס ה
משנה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. בַּחִיטִּים וּבַשְּעוֹרִים וּבַכּוּסְּמִין וּבְשִׁיבֹּלֶת שׁוּעָל וּבַשִּׁיפוֹן וּבַבַּדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְהַכֹּהֲנִים בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה. אֲבָל לֹא בַטִֵּבֶל וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר עֲשָׂאָן לְעֲצְמוֹ אֵין יוֹצֵא בָהֶן. עֲשָׂאָן לִמְכּוֹר לַשּׁוּק יוֹצֵא בָהֶן׃הלכה: כְּתִיב וְהָיָ֕ה בַּֽאֲכָלְכֶם֭ מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָה֭ לַֽיי. הָיִיתִי אוֹמֵר. יְהוּ כָל־הַדְּבַרִים חַייָבִין בַּחַלָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר מִלֶּ֣חֶם. וְלֹא כָל־לֶחֶם. אִם מִלֶּ֣חֶם לֹא כָל־לֶחֶם. אֵין לִי אֶלָּא לְחִטִּים וְלִשְׂעוֹרִים בִּלְבַד. [שְׁאָר מִינִין מְנַיִין.] תַּלְמוּד לוֹמַר רֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם רִיבָה. וְרִיבָה אֶת הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׂם רִבִּי שִׂמְעוֹן תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמָעִית רִבִּי אַחֲווָא בַּר זְעוֹרָא (אֲמַר וַאֲנָא) [אַבָּא] הֲוָה אֲמַר לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר לֶחֶם בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר לֶחֶם בַּחַלָּה. מַה לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. אַף לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַלָּה דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וּבָֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ שֶׁאֵין לָךְְְ בָּא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא חֲמֶשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד. ושְׁאָר כָּל־הַמִּינִין אֵינָן בָּאִין לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא לִיגֵי סִירְחוֹן.תלמוד ירושלמי פסחים פרק ב הלכה ד