הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, מֵבִיא פָר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד, מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, פָּטוּר, שֶׁהוֹרָאַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, כְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לַצִּבּוּר:
הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ, מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר, מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִים עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת:
אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה. אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת:
אֵין חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, פְּרֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, לֹא תָבֹא אֶל הַנִּדָּה:
אֵין חַיָּבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ:
כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת:
אָשָׁם תָּלוּי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּבִין, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִים. אָשָׁם וַדַּאי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, בֵּית דִּין פְּטוּרִין, וְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר:
רִבִּי פְּדָת רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הֶעָלִין וּבִשְׂרַף הָעִיקָּרִין מוּתָּר בִּשְׂרַף הַפַּגִּין אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי פְּדָת כְּמַה דְתֵימָא תַּמָּן הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וָכָא אָמַר הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְדַמְיָא הִיא כָּל־רַבָּה קְטָף בָּטֵל עַל גַּבֵּי שְׂרָפוֹ. אִילָן אֵינוֹ בָטֵל עַל גַּבֵּי שְׂרָפוֹ. אוֹכְלֵי בְהֵמָה קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן וְאֵין קְדוּשַּׁת עָרְלָה חָלָה עֲלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי אָבִין אִית לָךְ חוֹרִי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָֽמְרָהּ שְׁמוּעָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ אָֽמְרָהּ לְמָה.שְׂרָף פֵּירִי פַּגִּין פֵּירֵי. וְאִין תֵּימַר שְׂרָף פֵּירִי עָשָׂה כֵן בִּתְרוּמָה אָסוּר. וְאִין תֵּימַר פַּגִּין פֵּירֵי עָשָׂה כֵן בִּתְרוּמָה מוּתָּר. לָמָּה שֶּׁהַנָּייַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת וַהַנָּייַת עָרְלָה אֲסוּרָה.הָכָא אַתְּ אָמַר יִלָּקֵט הַװֶרֶד. וָכָא אַתְּ אָמַר חַייָב בְּבִיעוּר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵין תַּנָּייָן אִינּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא יָכִיל אֲנָא פְתַר לְהוֹן װַרְדֵּי בִּתְרֵי תְּנַיֵּי װֶרֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן. װֶרֶד שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שִׁשִּׁית וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ װֶרֶד שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ שֶׁל שְׁמִינִית.תלמוד ירושלמי שביעית פרק ז הלכה ב
המדיר את אשתו מתשמיש המטה בש"א שתי שבתות [כלידת] נקבה בה"א שבת אחד [כלידת] זכר וכימי נדתה יתר על כן יוציא ויתן כתובה.הפועלים שתים בשבת [אם היו] עושין מלאכה בעיר אחרת [פעם] אחת בשבת החמרים אחת לשתי שבתות הגמלין אחת לשלשים יום הספנין אחת לששה חדשים.המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת ר' יהודה אומר שבעה טרפעקים זו משנה ראשונה רבותינו התקינו שיהו [מתרין בה] ארבע וחמשה שבתות זו אחר זו פעמים בשבת [יתר על כן אפי' כתובתה מאה מנה אבדה הכל] אחת ארוסה ואחת נשואה ואחת שומרת יבם אפי' נדה [ואפי'] חולה.תוספתא כתובות פרק ה תוס ז