משנה: מְשַׁלְּחִין כֵּלִים בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל מְסוּמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא מִנְעָל לָבָן מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אוּמָּן. זֶה הַכְּלָל כָּל־שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ׃ הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ בֵּיצַת אוּמָּן. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דִּתַנִּינָן תַּמָּן. מִנְעָל עַל הָאִמּוּם. רִבִּי לִיעֶזֶר מְטָהֵר וַחֲכָמִים מְטַמִּין. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שַׁנְיָא הִיא הָכָא. שֶׁהוּא כְמַכְשִׁיר כֶּלִי בְיוֹם טוֹב. תַּנִּי. אֵין מְפָֽרִקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל הָאִימּוּם בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל מְפָֽרִקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל הָאִמּוּם בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. מָהוּ לְהַעֲמִיד חָלָב בְּיוֹם טוֹב. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הוּא חוֹלֵב וּמַעֲמִיד מִיּוֹם טוֹב לַחוֹל. תַּנָּה רִבִּי חֲלַפְתַּא בֶּן שָׁאוּל. תַּכְשִׁיטִין אָסוּר לְשַׁלְּחָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְשַׁלְּחָן. הָא לְלוֹבְשָׁן מוּתָּר. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. אֶת הַפִּינַקְס אֶת הַקַּרְקָּשׁ אֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְלוֹבְשָׁן. דְּתַנִּינָן. כָּל־שֶׁנֵּיאוֹתִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ׃ אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְלוֹבְשָׁן. יְהֵא מוֹתָּר לְשַׁלְּחָן. מָהוּ הָדָא דְתַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. אֶת הַפִּינַקְס אֶת הַקַּרְקָּשׁ אֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. בְּשֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם תּוֹאַר כֶּלִי. עַד כְּדוֹן בִּתַכְשִׁיטִין שֶׁלְּזָהָב. וַאֲפִילוּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּכֶסֶף. וְאָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אָסוּר. וְאָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֹאשָׁהּ וְסוֹפָא. טַלְייָן דַּקִּיקִין הֲווֹן מִתְרַבְּייָן בְּדָֽרְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. אֲתָא וְשָׁאַל לָרִבִּי זְעורָה. אֲמַר לֵיהּ. לָא תֶאֱסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
כל זית שיש לו שם בשדה כזית נטופה בשעתו ושכחה אינו שכחה במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו ושכחו הרי זה שכחה עד שיהא בו סאתים.[חבית שהוא נגד] ג' שורות של שני מלבנין ושכחו אין שכחה בד"א בזמן שאין מכירו אבל בזמן שמכירו רץ אחריו ונוטלו אפי' מאה [ומאה].המפקיר את כרמו עשירים נוטלין את האשכולות ועניים נוטלין את האשכולות ואת העוללות איזהו עוללות כל שאין [לה] לא כתף ולא נטף יש לה כתף ואין לה נטף נטף ואין לה כתף הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים איזהו כתף פסיגין המחוברים בשדרה זו על גבי זו נטף הענבים המחוברות בשדרה ויורדות.תוספתא פיאה פרק ג תוס יז
מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב) הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד וְגוֹ'. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף נִטַּל שֹׁמֶן הַפֵּרוֹת:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ. הַמַּעַשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שֹׁמֶן הַדָּגָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּלּוּ אֶת הַכֹּל:
בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאֵרוּס. בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית. בַּפֻּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר:
משנה סוטה פרק ט משנה טו