משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת אֲבָל לֹא תְבוּאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה: הלכה: וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית שַׁמַּי. יֶרֶךְ גְּדוֹלָה מוּתָּר לְשַׁלְּחָהּ. גְּדִי קָטָן אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. לֹא מִסְתַּבְּרָה בְטוֹעֲנוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ מַה בֵין מוֹשְׁכוֹ לְהוֹלִיכוֹ מַה בֵין מוֹשְׁכוֹ לְהַשְׁקוֹתוֹ. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. שָׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ. תַּרְנְגוֹלֶת מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. מַה אִם הָֽיְתָה מוּכֶנֶת לַשְּׁחִיטָה מוּתֶּרֶת. וְאִם לָאו אֲסוּרָה. וְאֵין כָּל־ תַּרְנְגוֹלִין מוּכָנִין לַשְּׁחִיטָה. לָכֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ אֵינָהּ מוּכֶנֶת. אָֽמְרָהּ לוֹ בִלְחִישָׁה. אָמַר לוֹ. לָמָּה אַתְּ אָֽמְרָהּ לִי בִלְחִישָׁה. אָמַר לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַעְתִּיהָ בִלְחִישָׁה. כָּךְ אֲנִי אוֹמְרָהּ לָךְ בִּלְחִישָׁה. תַּנֵּי. מְשַׁלְּחִין חִטִּים שֶׁהֵן מַאֲכָל עֲסִיסִיוֹת. פּוּל שֶׁהוּא מַאֲכָל נָדִיּוֹת. שְׂעוֹרִים שֶׁהֵן מַאֲכָל בְּהֵמָה. לֹא כֵן תַּנֵּי מִשֵּׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. לְכָל־נֶ֔פֶשׁ. אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בִכְלָל. אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כִּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. כְמַה דִרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. לְכָל־נֶ֔פֶשׁ. אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בִכְלָל. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לְכָל־נֶ֔פֶשׁ. אַף נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בִכְלָל.
[אגדים] בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד אמרו לו חכמים מה ראית שלא ללמד אמר להן יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו אומרין לפני עבודת כוכבים כדרך שעושין] לפני המקום. בן קמצר היה יודע את הכתב ולא רצה ללמד אמרו לו מה ראית שלא [ללמדם אלו] מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו הם בקשו להרבות כבודם ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודן נתמעט וכבוד [שמים נתרבה] ולא נמצא להם שם טוב וזכר טוב [על הראשונים נאמר (משלי י׳:ז׳) זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר (שם) ושם רשעים ירקב].טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד בימינו ואחד בשמאלו אם בימינו עלה היו כל ישראל שמחין ואם בשמאלו עלה לא היו [כל ישראל] שמחין שאלו את רבי עקיבה מהו [לשנותן] משמאל לימין אמר להם אל תתנו מקום [לרדות אחריהם] ר' יהודה אומר משום ר"א הסגן וכהן גדול [מושיטין ב' ימיניהן כאחד] אם בימינו של כהן גדול [עלה] הסגן אומר אישי כהן גדול הגבה ימינך אם בימינו של סגן [עלה] ראש בית אב אומר לו [אישי כהן גדול הגבה שמאלך] ונתנן על ב' השעירים הוא אומר לה' והסגן אומר לחטאת רבי ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אמרו לו והלא כבר נאמר ועשהו חטאת.בכל יום ב' כהנים נכנסין אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטורת של לפני ולפנים אבל בקטורת של מזבח הזהב הרי הוא כקטורת של שאר ימות השנה בכל יום היתה כבידה והיום קלה בכל יום היתה קצרה והיום ארוכה כדי שתהא זרועו מסייעת בכל יום לא היה לה [ושתיק] היום היה לה [ושתיק] דברי בן הסגן בכל יום היו שם שתים מערכות והיום שלש אחת למערכה גדולה ואחת למערכה קטנה ואחת שמוסיפין לקטורת שלפני ולפנים דברי רבי יהודה רבי יוסי מוסיף אחת לקיום האש רבי מוסיף אחת לאברים ופדרים שלא נתעכלו [מבערב].תוספתא יומא פרק ב תוס יא
וַ֠יֹּ֠אמֶר חַגַּ֞י מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה בְּמַלְאֲכ֥וּת יְהֹוָ֖ה לָעָ֣ם לֵאמֹ֑ר אֲנִ֥י אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃וַיָּ֣עַר יְהֹוָ֡ה אֶת־ר֩וּחַ֩ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵ֜ל פַּחַ֣ת יְהוּדָ֗ה וְאֶת־ר֙וּחַ֙ יְהוֹשֻׁ֤עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְֽאֶת־ר֔וּחַ כֹּ֖ל שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּעֲשׂ֣וּ מְלָאכָ֔ה בְּבֵית־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם׃ {פ}
בְּי֨וֹם עֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ בַּשִּׁשִּׁ֑י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֥וֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃מקרא חגי פרק א פסוק טז