משנה: אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְײַבְּמִין מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. אֲבָל מַחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ: הלכה: אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי בִיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יָסָה. הָעֶבֶד מָהוּ שֶׁיִּשָּׂא בַמּוֹעֵד. אָמַר לוֹן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וְאָמַר שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי בִיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד מְצוּוֶה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה. וְכָל־שֶׁהוּא מְצוּוֶה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה אָסוּר לוֹ לִישָּׂא בַמּוֹעֵד. רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עַל שֵׁם שֶׂאֵין מְעָֽרְבִין שִׂמְחָה בְשִׂמְחָה. רִבִּי לָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא כִּ֣י ׀ חֲנוּכַּת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא מַלֵּ֖א שְׁבוּעַ זֹ֑את. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. תַּנֵּי אֲבָל מִתְכַּוֵּין הוּא וְנוֹשֵׂא מֵעֶרֶב הָרֶגֶל. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ עַל רִבִּי חֲנִינָה לֵית הִיא פְלִיגָא. אָמַר רִבִּי בָּא. עֲלַת כַּלְּתָא נַפְקַת טִרְחוּתָא. אֲבָל מַחֲזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. מִפְּנֵי (שֶׁשִּׂמְחָה) [שֶׁאֵינָהּ שִׂמְחָה] הִיא לוֹ. הָדָא דַתּ אֲמַר מִן הִַנִּישּׂוּאִין. אֲבָל מִן הָאֵירוּסִין אָסוּר. וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד. וְאֵילּוּ הֵן תַכְשִׁיטֵי אִשָּׁה. גּוֹדֶלֶת וְכוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת וְנוֹטֶלֶת אֶת שְׂעָרָהּ וְאֶת צִיפָּרְנֶיהָ וּמְעֲבֶרְת כְּלִי חָדָשׁ עַל פָּנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָה. בְּלָשׁוֹן נָקִי הִיא מַתְנִיתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ׃ תְּרֵין אֲמוֹרִין רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּסִיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מָה דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְרִבִּי יוֹדָה כְדַעִתֵּיהּ. כְּמַה דְרִבִּי יוּדָה אָמַר תַּמָּן. צָרַת שָׁעָה צָרָה. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. נִיווּל שָׁעָה נִיווּל. הֲוֵי דוּ אָמַר. בְּסִיד שֶׁהוּא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַעֲרֵלִים וְלִטְמֵאִים, פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לְמוּלִים וְלַעֲרֵלִים, לִטְמֵאִים וְלִטְהוֹרִים, כָּשֵׁר. שְׁחָטוֹ קֹדֶם חֲצוֹת, פָּסוּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב) בֵּין הָעַרְבָּיִם. שְׁחָטוֹ קֹדֶם לַתָּמִיד, כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק, כָּשֵׁר: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַתָּמִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, לִשְׁמוֹ חַיָּב, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פָּטוּר. וּבַמּוֹעֵד, לִשְׁמוֹ פָּטוּר, וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּב, וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים, בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, חַיָּב, חוּץ מִן הַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ: הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, (שמות יב) קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ, הֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב. לֹא הָיוּ מְעֹרָבִין. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם: משנה פסחים פרק ה משנה ו הרחיק את העדים מן הכתב מלא שני שיטין פסול פחות מכאן כשר וכמה יהיו עדיו רחוקין מן הכתב ויהא כשר כדי שיהו נקרין עמו דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר מלא שיטה אחת רבי דוסתאי בר ינאי אמר מלא חתימת שני עדים. שטר שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובין או פסולין תתקיים עדות בשאר עדים כתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות כשר נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול מחוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נימוק או שנטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר אם לאו פסול האחין שהניח להן אביהן מרחץ אחד עני ואחד עשיר לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח כנגדן מן השוק ומרחץ אלא אומר לו אם יש לך בוא והרחץ והוצאה לאמצע עשאם אביהן לשכר השכר לאמצע אחד מרחץ ואחד הגת ואחד בית הבד.האומר עשו טבי עבדי בן חורין והיו שם שני טבין אין דורשין לשון הדיוט לומר לזה היה אוהב ולזה לא היה אוהב אלא שניהן יוצאין בני חורין ונוטלין משניהן דמי אחד מהן. האומר תנו מאתים דינר ליוסף בן שמעון והיו שם שני יוסף בן שמעון אין דורשין לשון הדיוט לומר לזה היה אוהב ולזה לא היה אוהב אלא שניהם חולקין בשוה יצאת עליהן כתובת אשה ובעל חוב שניהן נותנין בשוה הוציא אחד מהן שטר על חבירו שחייב לו לא יאמר לו שלי הוא שאבד ממני אלא כל שהשטר בידו גובה. נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין וכשהוא גובה אינו גובה אלא מדעת הלוה. האומר לבנו שטר בין שטרותי פרוע ואין ידוע איזה הוא השטרות כולן פרועין וכשהוא גובה אינו גובה אלא מדעת הלוה.המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב. המלוה את חבירו ע"י שני ערבין לא יפרע מאחד מהן ואם אמר ע"מ שאפרע מאחד מהן יפרע מאחד מהן שטר היוצא מיד ערב ה"ז אינו גובה ואם כתב בו בע"ח כבר התקבלתי הימנו ה"ז גובה.תוספתא בבא בתרא פרק יא תוס ט קודםהבא