משנה: הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ. הלכה: הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי כול׳. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַהֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי מֵאִיר וְאִילֵּין רַבָּנִן. בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ. אֲבָל אִם כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. מִן מַה דְתַנִּינָן. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכַּת עֵץ אֲנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ הִיא מַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכּת עֵץ אֲנִי וּכְתוּבָתָהּ מָאתַיִם. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ וְאֵין לָךְ עָלַי כְּלוּם. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ. אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. אִם בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ נִיכָּר הוּא בְּפֶתַח פָּתוּחַ בֵּין בְּעֵץ בֵּין בָּאָדָם. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי. כֵּן אַתְנֵיתִי עִמָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ. לֹא אַתְנֵיתִי עִמָּךְ כְּלוּם.
לֹא יָצַק, לֹא בָלַל, לֹא פָתַת, לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ, אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרֻבּוֹת, וְלֹא מְשָׁחָן, כְּשֵׁרוֹת. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בְּקֹמֶץ חֲבֶרְתָּהּ, בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, בְּמִנְחַת נְסָכִין, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּבְמִנְחַת נְסָכִין, פְּסוּלָה, שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה, וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ:
שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרוֹת. וְאִם לָאו, פְּסוּלוֹת. הַקֹּמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר, זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה, עָלְתָה לַבְּעָלִים, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ אוֹ בִשְׁיָרֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר, עָלְתָה לַבְּעָלִים. נִטְמָא הַקֹּמֶץ וְהִקְרִיבוֹ, הַצִּיץ מְרַצֶּה. יָצָא וְהִקְרִיבוֹ, אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא:
נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ, נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ, אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ, כְּמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כְּשֵׁרָה. וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פְּסוּלָה. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת, פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. הִקְטִיר קֻמְצָהּ פַּעֲמַיִם, כְּשֵׁרָה:
משנה מנחות פרק ג משנה ה
המקרע על העור כתבנית כתב פסול הרושם על העור כתבנית כתב כשר רבי יוסי הגלילי אומר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים יצא דבר שיש בו רוח חיים ר' יהודה בן בתירה אומר מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יצא דבר המחובר [בקרקע] כתב על קרן הצבי וחתכו וחתמו ונתנו לה פסול שנא' (דברים כד) וכתב ונתן מה נתינה בתלוש אף כתיבה בתלוש כתב על קרן [הפרה] ונתן לה [את] הפרה על היד של עבד ונתן לה את העבד זכתה בהן.אמר לה [ה"ז גיטיך והשאר כתובתיך נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה] הרי זה גיטיך ע"מ [שתחזירי] לי את הנייר ה"ז מגורשת ע"מ שהנייר שלי או שנתנו לה הנייר עצמו או שכתבו על ידה אינה מגורשת.הכל כשרין לקבל [לה] גיטה חוץ מחרש שוטה וקטן הכל נאמנים להביא לה גיטה אפילו בנה אפילו בתה [ואף] חמש נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה ר"ש בן אלעזר אומר [משם] ר"ע אשה עצמה [מביאה גיטה] מק"ו ומה צרתה שאין נאמנת לומר מת בעלה נאמנת להביא גיטה היא שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין [שתהא נאמנת] להביא גיטה דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה [צרתה צריכה שתאמר] בפנ"כ ובפנ"ח אף היא [עצמה שהביאה] צריכה שתאמר בפנ"כ ובפנ"ח.תוספתא גיטין פרק ב תוס ט