משנה: בִּיקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם פִּרְחֵי כְהוּנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה׃ הלכה: רַב חוּנָה אָמַר. בְּאֶצְבַּע צְרָדָה בַפֶּה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּאֶצְבַּע צְרָדָה בְּיָד. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל וְרִבִּי יוֹחָנָן. בַפֶּה. לֹא בְנֶבֶל וְלֹא בְכִינּוֹר. פָּתַר לָהּ. נְעִימָה הַנֶּאֱמֶרֶת בְּאֶצְבַּע צְרָדָה אוֹמְרָהּ בַפֶּה. לֹא בְנֶבֶל וְלֹא בְכִינּוֹר.
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁלֹּא יְהֵא לָשׁוֹן סוּרְסִי קַל בְּעֵינֶיךָ. שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים הוּא אָמוּר. בַּתּוֹרָה כְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. בִּנְּבִיאִים כְּתִיב כִּדְנָה תֵּימְרוּן לְהוֹן. בַּכְּתוּבִים כְּתִיב וַיְּדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין. אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת נָאִין לְהִשְתַּמֵּשׁ בָּהֶן הָעוֹלָם. וְאֵילּוּ הֵן. לָעַז לְזֶמֶר. רוֹמִי לִקְרָב. סוּרְסִי לְאֵילִייָא. עִבְרִי לְדִיבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף אֲשׁוּרִי לִכְתָב. אֲשׁוּרִי יֵשׁ בּוֹ כְּתָב וְאֵין בוֹ לָשׁוֹן. עִבְרִי יֵשׁ בּוֹ לָשׁוֹן וְאֵין בוֹ כְּתָב. בַּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אֲשׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲשׁוּרִי. שֶׁהוּא מְאוּשָׁר בִּכְתָבוֹ. אָמַר רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאֲשׁוּר.כְּתִיב וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָֽמְרוּ אֶל כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. בְּקוֹלוֹ שֶׁלָּרָם. מְלַמֵּד שֶׁשִׁיתֵּף הַקַּדושׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹלוֹ עִמָּהֶן. דָּבָר אַחֵר. קוֹל רָם. הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּקּוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. לֹא קָטוֹן וְלֹא גָדוֹל אֶלָּא בֵינוֹנִי.תלמוד ירושלמי סוטה פרק ז הלכה ב
[זימן בתוך הקן ומצא לפניה אסורין על פתחה מותרין] אמר רשב"א מודים ב"ש וב"ה [שאם זימן בתוך הקן ומצא] לפני הקן [שהן] אסורין בד"א ביוני שובך ויוני עלייה וציפרים שקננו בטפיחים ובבירה אבל אווזין ותרנגולין ויוני [הרדסיאות אין] צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם [וחיה שקננה בפרדס צריכה זימון מפני שאינה ברשות אדם].אמר רשב"א מודים ב"ש וב"ה שמסלקין את התריסין ביום טוב [על מה נחלקו על החזרה שבית שמאי אוסרין וב"ה מתירין מודים שאם קצב על העלי שאסור לטלטלו מודים שאין מולחין עורות ביו"ט אבל מולחין עליו בשר לצלי].אמר רשב"ג מודים ב"ש וב"ה שמוליכין כלים מלאים לצורך וריקנין למלאותן על מה נחלקו על ריקנים שלא לצורך שב"ש אוסרין וב"ה מתירין [יוצא אדם במפתח שבאצבעו לרשות הרבים ואינו חושש דלת שיש לה ציר פותחין ונועלין בה בשבת ואצ"ל ביו"ט נשבר צירה אין פותחין ואין נועלין בה ביו"ט ואצ"ל בשבת].תוספתא ביצה פרק א תוס יג