משנה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ דַּייָהּ שָׁעָתָהּ צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת חוּץ מִן הַנִּידָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת לְדַם טוֹהַר. וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִים חוּץ מִן הַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין. וּפַעֲמַיִם שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת בְּשַׁחֲרִית וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ. יְתֵירוֹת עֲלֵיהֶן הַכֹּהֲנוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בְּשָׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל תְּרוּמָה. הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ דַּייָהּ שָׁעָתָהּ כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. חוּץ מִן הַנִּידָּה שֶׁלֹּא הִפְסִיקָה לָהּ טַהֳרָה. וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִים. כֵּינִי מַתְנִיתָא. צְרִיכָה שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ בָּעִדִּים. וּבְתוּלָה שֶדָּמֶיהָ טְהוֹרִין. כֵּינִי מַתְנִיתָא. תִּינּוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת. שְׁמוּאֵל אָמַר. לַיְלָה וְיוֹם עוֹנָה. וּמִקְצַת עוֹנָה כְּכוּלָּהּ. הִפְסִיקָה וְאַחַר כָּךְ רָאָת טְמֵיאָה. שִׁינָּת מַרְאֵה דָמֶיהָ טְמֵיאָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. בְּשֶׁלֹּא שִׁינָּת מַחֲמַת הַתַּשְׁמִישׁ. אֲבָל אִם שִׁינָּת מַחֲמַת הַתַּשְׁמִישׁ טְהוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין. הָדָא אָֽמְרָה. שִׁינָּת מַחֲמַת הַתַּשְׁמִישׁ טְהוֹרָה. וְאִם אוֹמֵר אַתְּ. שִׁינָּת מַחֲמַת הַתַּשְׁמִישׁ תְּהֵא טְמֵאָה. וּתְשַׁמֵּשׁ בְּעִד. שֶׁמָּא תְשַׁנֶּה מַחֲמַת הַתַּשְׁמִישׁ וּתְהֵא טְמֵיאָה. פַּעֲמַיִם שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּנֶגֶד שְׁנֵי פְעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה עַל הַבִּרְיוֹת. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל־מָקוֹם שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים. בַּעֲלָהּ חַייָב בְּקָרְבָּן כְּנֶגְדָּהּ בְּטַהֳרוֹת טְמֵאוֹת. בַּעֲלָהּ פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן כְּנֶגְדָּהּ בְּטַהֳרוֹת טְהוֹרוֹת. בַּעֲלָהּ סָפֵק בְּקָרְבָּן כְּנֶגְדָּהּ בְּטַהֳרוֹת תְּלוּיוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. אִילּוּ זָקֵן וְיֶלֶד שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּטְרִיקְלִין. לֹא דָבָר בָּרִיא שֶׁהַזָּקֵן מְשַׁמֵּשׁ תְּחִילָּה. הָא אִם יֶלֶד בָּא וּמַטְעֵי בֵיהּ. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן. אֲנִי אוֹמֵר. שָׁם הָיָה. בִּיאָה הִיא שֶׁהִיא סוֹתֶמֶת. בְּרַם הָכָא. אִילּוּ הֲוָה שָׁם מִי מְעַכְּבוֹ שֶׁלֹּא לָצֵאת. מַתְנִיתָא פְלִיגָה עַל רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פֵּירְשָׁה וְרָאָת הִיא טְמֵיאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. מַתְנִיתָא פְלִיגָה עַל בַּר פְּדָיָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַף בְּשָׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה. לֵיידָא מִילָּה. לֹא שֶׁאִם תִּרְאֶה תְּהֵא מְטַמְּאָה לְמַפְרֵעַ. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ װֶסֶת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי. כָּל־מַה דַּאֲנָן קַייָמַין הָכָא בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ װֶסֶת אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. עַד כָּאן בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ װֵסֶת. מִכָּן וְאֵילַךְ. בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ װֵסֶת. וַאֲפִילוּ תֵימַר. לֹא סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. אֶלָּא כָּל־מַה דַּאֲנָן קַייָמַין הָכָא בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ װֵסֶת אֲנָן קַייָמִין. וּמָה עֲבִיד לָהּ בַּר פְּדָיָה. חֲלוּקִין עַל רִבִּי יוּדָה.
אפוטרופסין ששקלו על ידי יתומין הרי אלו חייבין בקולבון השוקל שקל חייב בקולבון דברי רבי מאיר וחכמים אומרים השוקל שקל פטור מן הקולבון השוקל שני דנרין חייב בקולבון הנוטל סלע ונוטל שקל חייב שני קולבונות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים קולבון אחד.כמה הוא קולבון מעה כסף אחד מעשרים וארבעה כסף לסלע דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי מעה [של ארבעה אסרות] קולבנות הללו מה היו עושין להם נופלים לשקלים דברי רבי מאיר רבי אלעזר אומר לנדבה רבי שמעון שזורי אומר רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים בן עזאי אומר השולחנין באין ונוטלין אותן בשכרן.המפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדין זה וזה שקלים הראשון יפול לחדתין והשני יפול לעתיקין המפריש שקלו [להוציאו] הרי זה מעל המוציא שקלו של חבירו הרי זה מעל לקח בו קיני זבין קיני זבות יולדות המביא את חטאתו אשמו מן ההקדש השוקל שקלי זוזין מן ההקדש כיון שלקח מעל דברי רבי [שמעון] וחכמים אומרים לא מעל עד שיזרקו הדמים.תוספתא שקלים פרק א תוס ז
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְאוּיִין לִשְׁתִייָה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וְעוֹשֶׂה מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ:הלכה: פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי וְהוּא שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל. וְהוּא שֶׁיְּהוּ רְאוּיִן לִשְׁתִייָה.תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ה