משנה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ הֲרֵי אֵילּוּ עֵדוּת אֶחָת. וְאִם לָאו הֲרֵי אֵילּוּ שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִייָה פְטוּרָה. הלכה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוּתוּ כול׳. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חֲמִי אֵיךְ תַּנִּינָן הָכָא. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע. בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ הֲרֵי אֵילּוּ עֵדוּת אַחַת וְאִם לָאו הֲרֵי אֵילּוּ שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. הָא אִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה לֹא בְדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה לֹא בְדָא. תַנִּינָן הָכָא מַה דְלֹא תַנִּינָן בְּכָל סַנְהֶדְרִין. הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִייָה פְטוּרָה.
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשֵּׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲם דְּרִבִּי יוּדָה כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַמּוֹעֲדוֹת בְּטָל. מִפְּנֵי שֶׁהַטַּל סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם.מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר וְהָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. חָדָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ וְחָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. וְלָא יָֽדְעִין הֵיי דָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ וְהֶיידָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. מִן מָה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשֵּׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה. וְאָמַר רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲם דְּרִבִּי יוּדָה כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַמּוֹעֲדוֹת בְּטָל. מִפְּנֵי שֶׁהַטַּל סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם. הָדָא אָֽמְרָה קַדְמִייָתָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ וְתִינְייָתָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתִירָה.בְּעוֹן קוֹמוֹי. אוֹ נִימַר. כָּאן לְהַזְכִּיר כָּאן לַשְּׁאֵלָה. אֲמַר לוֹן. הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חֲנַנְיָה אֲחוֹי דְּרַב הוֹשַׁעְיָה. נְהִיר אַתְּ כַּד הֲוִינָן קַייָמִין קוֹמֵי חָנוּתֵיהּ דְּרַב הוֹשַׁעְיָה חָבִיבָךְ. עָבַר רִבִּי זְעוּרָה וּשְׁאַלְנָן לֵיהּ וְאָמַר. עוֹד אֲנָא הִיא צְרִיכָה לִי. עָבַר רִבִּי יָסָא וּשְׁאַלְנָן לֵיהּ וְאָמַר. עוֹד אֲנָא הִיא צְרִיכָה לִי. וּבְסוֹפָהּ אַתְּ מְצַייֵת לֵיהּ וְאָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אֲתַא מִן צוֹר וְאָמַר מִן שְׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. רִבִּי אָחָא דְרַשׁ בַּבֵית מִדְרָשְׁא. רִבִּי יִרְמְיָה דְרַשׁ בִּכְנִישְׁתָּא דְבוּלֵי. הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּירִין שׁוֹאֲלֵין. וְהָא תַנִּינָן. [בִּשְׁלשָׁה] בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. בִּשְׁעַת הַמִּקְדַּשׁ שַׁנֵי.תלמוד ירושלמי תענית פרק א הלכה ב
אִיתְּמַר, רַב וְלֵוִי. חַד אָמַר: זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר — בְּסַיִיף. גִּפֵּף וְנִישֵּׁק — בְּמִיתָה. שָׂמַח בִּלְבָבוֹ — בְּהִדְרוֹקָן.וְחַד אָמַר: עֵדִים וְהַתְרָאָה — בְּסַיִיף, עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה — בְּמִיתָה, לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה — בְּהִדְרוֹקָן.אָמַר רַב יְהוּדָה: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲמוֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְגוֹ׳״.תלמוד בבלי יומא דף סו עמוד ב