משנה: מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב אִם יֵשׁ בָּהֶם אַחֵרָיוּת נְכָסִים לֹא יַחֲזִיר שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן. אֵין בָּהֶם אַחֵרָיוּת נְכָסִים יַחֲזִיר שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן. הלכה: מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב כוּל׳. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. בֵּין שְׁטָר שֶׁיֵּשּׁ בּוֹ אַחֵרָיוּת נְכָסִין וּבֵין שְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אַחֵרָיוּת נְכָסִין גּוֹבֶה מִנְּכָסִין בְּנֵי חוֹרִין. עֵל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר לְאֵי זֶה דָבָר הוּא מַחֲזִיר. לָצוּר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ. רַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעְבָּד. כְּשֵׁם שֶׁמִּלְוָה בְעֵדִים אֵינָהּ נִיגְבִּית מִמְּשׁוּעְבָּדִים כָּךְ אֵינָהּ נִגְבִּית מִן הַיּוֹרשִׁין. שְׁמוּאֵל אָמַר. דְּאִיקנֵי אֵינוֹ גוֹבֶה מִמְּשׁוּעְבָּדִים. הָא מִבְּנֵי חוֹרֵי גָבֵי. הָכָא אָתָּ מַר. גּוֹבֶה. וְהָכָא אָתָּ מַר. אֵינוֹ גוֹבֶה. לֹא דָמֵי מִי שֶׁשִּׁיעְבֵּד מִקְּצָת לְמִי שֶׁלֹּא שִׁיעְבֵּד כָּל־עִיקָּר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. כָּתַב לִלְווֹת וְלֹא לָװָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיָה הַלּוֹוֶה מוֹדֶה הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וּתְלִיתְהוֹן מִתַּבְּרִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי קֳיְנוֹנִייָא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה זְמַנּוֹ יוֹצֵא לְבוֹ בַיּוֹם יַחֲזִיר. [וַאֲפִילוּ אֵין זְמַנּוֹ יוֹצֵא לבוֹא בַיּוֹם יַחֲזִיר. מָהוּ פְליג. ומד רִבִּי אַבָּהוּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי קֳיְנוֹנִייָה. ומד רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה זְמַנּוֹ יוֹצֵא לְבוֹא בַיּוֹם יַחֲזִיר.]
מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת את צרתה היתה אחת מהן אסורה לאחד מן האחים איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר את צרתה אלא היא או צרתה מתיבמת לשאר אחים היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה.המחזיר את גרושתו משנשאת הנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו אין לו בה קידושין ואין צריכה הימנו גט היא פסולה והולד פסול דברי ר"ע וחכ"א יש לו בה קדושין וצריכה הימנו גט היא כשרה והולד כשר כופין אותו להוציא.הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס מבעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים המפלת לאחר מיתת בעלה עקרה זקנה איילונית וקטנה שאינה ראויה לילד [צריכות] להמתין ג' חדשים דברי ר"מ ר' יהודה [מתיר] להתארס ולהנשא מיד אמר ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אני שמעתי בכרם ביבנה שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן ג' חדשים. הגיורת והשבויה והמשוחררת צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר"י ר' יוסי מתיר לינשא מיד וכן היה ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה ל' יום מפני האיבול וכולן לא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים היבמה [שחלץ לה יבמה] בתוך ג' חדשים צריכה להמתין ג' חדשים. ג' חדשים שאמרו לאחר מיתת בעלה ולא לאחר חליצת יבמה.תוספתא יבמות פרק ו תוס ח
כֹּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלֹא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים, אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת: משנה תענית פרק ב משנה יא