משנה: הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו וְלֹא יָֽרְדוּ גְשָׁמִים בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּיבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה וּמוּתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה׃ הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל־תַּעֲנִית שֶׁבֵּית דִּין גּוֹזִרִין לְהַפְסִיק אֵין עוֹבְרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בָּם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאל בַּר רַב יִצְחָק. נִרְאִין דְּבָרִים בְּשֶׁגָּֽזְרוּ כְבָר שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק. אֲבָל אִם גָּֽזְרוּ מִיַּד לְהַפְסִיק עוֹבְרוֹת וּמֵנִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בָּם. וְתַנֵּי כֵן. עוֹבְרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת כְּדַרִכָּן בְּתִשְׁעָה בְאַב [וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים] וּבְשָׁלֹֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וּבְשָׁלֹֹשׁ הַשְּׁנִיּוֹת. אֲבָל בְּשֶׁבַע הָאַחֲרוֹנוֹת אֵינָן מִתְעַנּוֹת בָּהֶן. אַף עַל פִּי כֵן אִינָן מְנַהֲגוֹת עַצְמָן בְּתַפְנוּקִים אֶלָּא אוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת כְּדֵי קִיּוּם הַווְלָד. לֹא בְּשֶׁגָּֽזְרוּ כְבָר שֶׁלָּא לְהַפְסִיק. אֲתַא רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפֵילוּ גָֽזְרוּ מִיַּד לְהַפְסִיק אֵין עוֹבְרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בָּם.
וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י ׀ הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד־יְהֹוָ֤ה ׀ בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת־אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּשָּׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם (עפלים) [טְחֹרִֽים]׃וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת־עַמִּֽי׃וַיִּשְׁלְח֨וּ וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת־כׇּל־סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּֽאמְרוּ֙ שַׁלְּח֞וּ אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקוֹמ֔וֹ וְלֹא־יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת־עַמִּ֑י כִּֽי־הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת־מָ֙וֶת֙ בְּכׇל־הָעִ֔יר כָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם׃מקרא שמואל א פרק ה פסוק יב
א"ר יצחק לעולם אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד שנאמר והיא שפחה נחרפת לאיש ומאי משמע דהאי נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב (שמואל ב יז, יט) ותשטח עליו הריפות ואב"א (משלי כז, כב) אם תכתוש האויל במכתש בתוך הריפות בעלי(עזרא י, יט) ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם אמר רב חסדא מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו:איזוהי שפחה כו': ת"ר והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה יכול לא נפדתה ת"ל והפדהתלמוד בבלי כריתות דף יא עמוד א