משנה: הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי אִם רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶן יַחֲזוֹר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּגִיטֵּי נָשִׁים אֲבָל לֹא בְשִׁיחְרוּרֵי עֲבָדִים לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְפָנָיו שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ רַשַּׁאי וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתִּוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי. אָמַר לָהֶן וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְייָנוֹ. הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וָמֵת לֹא יִינָֽתְנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וָמֵת יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. הלכה: הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי כול׳. כָּל־אָתָר אַתְּ אָמַר. תֵּן כְּהוֹלִךְ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. תֵּן כִּזְכֵה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. זְכֵה גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי. זְכֵה שְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי. לְשָׁם מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לְאָדָם אֶלָּא בְפָנָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חוֹבָה הוּא בֵין לַזֶּה בֵּין לַזֶּה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. זְכוּת הוּא לָעֶבֶד וְחוֹבָה הִיא לָאִשָּׁה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁלְּקָצִין. הֲרֵי חוֹבָה הוּא לָעֶבֶד. חֲבֵרַייָא אָֽמְרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּמוּכֵּי שְׁחִין. הֲרֵי זְכוּת הוּא לְאִשָּׁה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אִילּוּ הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ שֶלֹּא מִדַּעְתּוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ מָכוּר. וְהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ שֶׁמָּא מְגוּרֶשֶׁת הִיא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קִנְייָנוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. קִנְייָנוֹ הוּא אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסְלוֹ מִן הַתְּרוּמָה. הָאוֹמֵר. טַבִּי עַבְדִּי עָשִׂיתִי בֶּן חוֹרִין. עוֹשֶׂה אֲנִי אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין. הֲרֵי זֶה בֶן חוֹרִין. זָכָה. רִבִּי אִינַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד בִּשְׁטָר. יֵעָשֶׂה בֶן חוֹרִין. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים. לֹא זָכָה. תְּנוּ שְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי. וָמֵת. רִבִּי אוֹמֵר. לֹא זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זָכָה. כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לְקַייֵם דִּבְרֵי הַמֵּת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. שִׁחְרְרוּ. אַף רִבִּי מוֹדֶה. אִם בְּאוֹמֵר. כִּתְבוּ וּתְנוּ. אַף רַבָּנִין מוֹדוּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּאוֹמֵר. תְּנוּ. רִבִּי אוֹמֵר. הָאוֹמֵר. תְּנוּ. כְּאוֹמֵר. כִּתְבוּ וּתְנוּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. הָאוֹמֵר. תְּנוּ. כְּאוֹמֵר. שִׁחְרְרוּ. הָאוֹמֵר. יִנָּֽתְנוּ כָל־נְכָסָיו לִפְלוֹנִי. וְהוּא כֹהֶן. וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. הֲרֵי אֵילּוּ אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה. אִם בְּשֶׁלֹּא קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אַף רַבָּנִן מוֹדוּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אוֹמֵר. לֵית בַּר נַשׁ אֲמַר. אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשַׁר. הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ. הָאוֹמֵר. תֶּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי שֶׁאֲנִי חַייָב לוֹ. הוֹלִךְ מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי בְּפִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְיָדִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְחַייָב הָאִישׁ בַּאֲחֵרָיוּתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא. הַמַּתָּנָה כְחוֹב. תֶּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. הוֹלִךְ מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. תֶּן זֶה שְׁטָר מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. הוֹלִךְ שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר (לֹא) יַחֲזִיר. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת יַחֲזִיר לַמְשַׁלֵּחַ. וְאִם מֵת יִתֵּן לְיוֹרְשָׁיו. זְכֵה מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. קַבֵּל מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. זְכֵה שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. קַבֵּל שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת יִתֵּן לְיוֹרְשָׁיו. וְאִם לְאַחַר מִיתָה זָכָה יַחֲזִיר לַמְשַׁלֵּחַ. שֵׁאֵין אָדָם זוֹכֶה בִכְתָב לְאַחַר מִיתָה. מִי שֶׁאָמַר. מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. טוֹל מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. יְהֵא מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי בְיָדָךְ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָדֵין זָכָה לְחַבְרֵיהּ לָא יְכִיל חֲזוֹר בֵּיהּ. דֵּלֹמָא. רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר נַחְתּוֹן מִיגְבֵּי לְחַבְרֵיהּ תַּמָּן וְאִיתְאֲמָרַת עֲלֵיהוֹן לִשָׁן בִּישׁ. אֲתוֹן בָּעֵיי מִיפְקָא מִינֵּיהּ. אָֽמְרִין לוֹן. כְּבָר זָכִינָן. אָֽמְרִין לוֹן. אֲנָן בְּעֵי תְקִימִינוֹן טָבָאת. אָֽמְרִין. שׁוֹמֵר חִינָּם אֲנַחְנוּ. אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲמַר לוֹן. הֲהֵנוֹ כוּלָּהּ. נַסְבּוֹן לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר וּפַטְרוֹי וְאַפְקוֹן מִינֵּיהּ. כַּד סַלִקוֹן לְהָכָא אֲתַא לְגַבֵּי אֲבוֹי. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ חֲמִי מָה עֲבַד לִי בְּרָךְ. אֲמַר לֵיהּ. מָה עֲבַד לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ אַשְׁװֵיי עִימִּי לָא הֲווֹן מַפְקִין מִינָן כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ. מָה עַבְדָּת כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. רָאִיתִי אוֹתָן בֵּית דִּין שָׁוֶה וְכוֹבָעֵיהֶן אַמָּה וּמַדְבְּרִין מַחַצִיִים. וְיוֹסֵה אָחִי כָּפוֹת וּרְצוּעָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָֽמְרִית. שֶׁמָּא דוֹסִתַּאי אַחֵר יֵשׁ לְאַבָּא. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. הָדָא דְתֵימַר בְּהוּא דְלָא יְכִיל מִיקְמָה טַבָּאוּת. בְּרַם הַהוּא דִּיכִיל מִיקְמָה טַבָּאוּת מֵיפַק לוֹן מִן הָדָא וְיִטְלוֹן לְדֵין. דֵּין דְּמָחַל שְׁטָר לְחַבְרִיהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. מָחַל. וְחָרָנָה אָמַר. לֹא מָחַל עַד דְּמָסַר לֵיהּ שְׁטָרָא. תֵּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. וָמֵת. אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין לְעַכֵּב אֵינָן יְכוֹלִין. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּאוֹמֵר. זְכֵה לוֹ. כָּאוֹמֵר. הִתְקַבֵּל לִי. הֵן. אָמַר רַבָּא בַּר מָמָל. בִּשְׁכִיב מְרַע הִיא מַתְנִיתָא. אִם בִּשְׁכִיב מְרַע בְּהָדָא אֵין צָרִיךְ לוֹמַר. זְכֵה לוֹ. הִתְקַבֵּל לוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. קִייַמְתִּיהָ מִדְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. עָשׂוּ דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן. וְהוּא שֶׁמֵּת מֵאוֹתוֹ חוֹלִי. הָא אִם הִבְרִיא לֹא. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּאוֹמֵר. זְכֵה לוֹ. הִתְקַבֵּל לוֹ. תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי. וָמֵת. יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בִּשְׁכִיב מְרַע הִיא מַתְנִיתָא. מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ ״עֵץ״, דִּכְתִיב: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״.פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, עַכְשָׁיו — שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים כּוּ׳. מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת, דִּכְתִיב: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״. מִזְבַּח הַזָּהָב, דִּכְתִיב: ״הַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת״ — אִיתַּקּוּשׁ מִזְבְּחוֹת זֶה לָזֶה.תלמוד בבלי חגיגה דף כז עמוד א ישראל העושה עם העובד כוכבים בגת הרי זה מעלה את הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח אע"פ שהיין צף על ידיו מותר שאין דרכן לנסך כן והעובד כוכבים העושה עם ישראל בגת הרי זה מעלה הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח אע"פ שהיין צף על גבי ידיו מותר שאין דרכן מנסכים כך השוקל ענבים בכף מאזנים אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו מותר שאין דרכן מנסכין כך הדורס ענבים בחבית אף על פי שהיין צף על גבי ידיו מותר שאין דרכם מנסכין כך נפל לבאר ונגע בו טיפה כל שהוא אסר ירדו לשלות חרצנין וזגין מן הבאר זה היה מעשה ובאו ושאלו את חכמים ואמרו ימכרו כולן לעובד כוכבים עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת אע"פ שניפצן לגת והיין מנתז על גבי ענבים מותר שאין דרכן מנסכין כן. הלוקח עבט של ענבים מן העובד כוכבים ומצא תחתיו גממיות מותר בצידו גממיות אסור אדם שפשט ידו לחבית כמדומה שהיא של שמן ונמצאת של יין זה היה מעשה ובאו ושאלו את חכמים ואמרו ימכרו כולם לעובדי כוכבים אגרדמן שטעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור קדח במניקת ונפלה ממנה טיפה כל שהיא אסורה מפני שטיפה של יין אסורה ואוסרת כל שהיא.ישראל שהכניס יינו לרשות עובד כוכבים אם יש עליו מפתח או חותם מותר ואם לאו אסור לוה מן העובד כוכבים אע"פ שיש עליו מפתח או חותם אסור עד שיושיב שומר. ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו אע"פ שיש עליו מפתח או חותם אסור אם היה אוצר פתוח לרשות הרבים מותר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיושיב שומר. ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו והלה כתב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם ירצה ישראל אין מניחו עד שיתן את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואמרו אין זו אלא ערמה. ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשות עובד כוכבים אחר זה היה מעשה ושאלו את ר"ש בן אלעזר ואמר רשות עובד כוכבים אחת. ישראל שטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו בשתי חצרות או בשתי עיירות אע"פ שיוצא ונכנס מחצר זו לחצר זו ומעיר זו לעיר זו מותר מפני שהוא בחזקת משתמר אם היתה חזקה לו במקום אחר אסור. פרוזא שישראל ועובד כוכבים כונסין לתוכו יין אע"פ שחביות פתוחות והעובד כוכבים יושב ומשמרן מותר מפני שבחזקת המשתמר.השוכר את הפועל לעשות חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר ונתן כולן בכרך אחד כולן אסורות אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ראשונות אסורות ושניות מותרות. השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה ולעתותי ערב אמר לו הולך לי את הלגין הזה במקום פלוני אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר. השוכר את החמור לרכוב עליה ואמר לו תנה לי את הלגין הזה עליה אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר. אומר אדם לחברו ולפועלו צאו ואכלו בדינר זה צאו ושתו בדינר זה ואינו חושש משם מעשרות ומשם שביעית ומשם יין נסך אבל אם אמר לו צא ואכול ככר ואני נותן דמיה צא ושתה רביעית ואני נותן את דמיה הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית ומשום יין נסך הנותן צמר לצבע עובד כוכבים לצבוע לו אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך אם באו לבית חשבון אסור.תוספתא עבודה זרה פרק ח תוס ה קודםהבא