משנה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה חַטָּאת תּוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁאֵינִי אוֹכַל לָךְ אָסוּר וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הַקָּרְבָּן כַּקָּרְבָּן קָרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ אָסוּר. לַקָּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם פִּי הַמְדַבֵּר עִמָּךְ וְיָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ וְרַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ אָסוּר. הלכה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה. כול׳. כָּל־עַמָּא מוֹדֵיי. הָקָרְבָּן מוּתָּר. כַּקָּרְבָּן אָסוּר. מַה פְלִיגִין. קָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא אָסוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוּדָה. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בָּאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין מַטִּילִין אוֹתוֹ לַחוּמְרִין. הָאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא אָסוּר. חָלִיל הֶחָלִיל לְחַלִיל בֶּחָלִיל. בֵּין שֶׁאוֹכַל לָךְ בֵּין שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. לָחוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. אָסוּר. חוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר מִמַּשְׁמַע לָאו אַתְּ שׁוֹמֵעַ הֵין. לֹא קָרְבָּן מִזֶּה. דְּלָ נָא אֲכִיל מִן דִּילָךְ. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ חוּלִין הוּא. לֵית הוּא קָרְבָּן. הִילּוּכִי עָלֶיךָ. דִּיבּוּרִי עָלֶיךָ. לֹא אָמַר כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁמַּתְפִּיס אֶת הַנֶּדֶר בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. נֶדֶר נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. עֵינִי רוֹאָה לָךְ. אָזְנִי שׁוֹמַעַת לָךְ. אָסוּר. אַתְּ אוֹמֵר. יָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ. אָסוּר. חָרַשׁ עִמּוֹ בַקַּרְקַע עַד כַּמָּה הוּא אָסוּר. עִמּוֹ כְּדֵי שְׂכָרוֹ אוֹ עַד כְּדֵי הֲנָייַת קַרְקַע. גְָּדַר עִמּוֹ בַתַּנּוּר עַד כַּמָּה הוּא אָסוּר. עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ אוֹ עַד כְּדֵי הֲנָייַת תַּנּוּר.
נגר נגרר אם היה קשור ותלוי פותחין ונועלין בו ואם לאו אין פותחין ונועלין בו ר' יהודה אומר קשור אע"פ שאינו תלוי איזהו נגר [כל שקשור ותלוי וראשו א' מונח בארץ מותר במקדש ואסור במדינה ר' יהודה אומר אף במדינה מותר [איזהו הוא] במדינה [אסור] כל שאינו לא קשור ולא תלוי [נוטלו ומניחו בזוית].המוצא תפילין מכניסן זוג זוג [ר' יהודה] אומר שנים שנים אחד האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות המוצא ספר בשדה יושב ומשמרו ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו [ובסכנה מניחו] והולך לו אם היו גשמים יורדין [ה"ז מתעטף בעור וחוזר] ומכסה אותו.מי שיצא לרה"ר ונזכר שיש תפילין בראשו מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו אם היה בהמ"ד נוטלן ומניחן במקום המוצנע מחזירין ציר התחתון של דלת שידה תיבה ומגדל ואין מחזירין ציר העליון של בור של יציע ושל דות [ה"ז לא יחזיר] ואם החזיר חייב חטאת.תוספתא עירובין פרק ח תוס יב
וְעָמַ֛ד מִנֵּ֥צֶר שׇׁרָשֶׁ֖יהָ כַּנּ֑וֹ וְיָבֹ֣א אֶל־הַחַ֗יִל וְיָבֹא֙ בְּמָעוֹז֙ מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֔וֹן וְעָשָׂ֥ה בָהֶ֖ם וְהֶחֱזִֽיק׃וְגַ֣ם אֱֽלֹהֵיהֶ֡ם עִם־נְסִֽכֵיהֶם֩ עִם־כְּלֵ֨י חֶמְדָּתָ֜ם כֶּ֧סֶף וְזָהָ֛ב בַּשְּׁבִ֖י יָבִ֣א מִצְרָ֑יִם וְהוּא֙ שָׁנִ֣ים יַעֲמֹ֔ד מִמֶּ֖לֶךְ הַצָּפֽוֹן׃וּבָ֗א בְּמַלְכוּת֙ מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֔גֶב וְשָׁ֖ב אֶל־אַדְמָתֽוֹ׃מקרא דניאל פרק יא פסוק י