משנה: עִיסָּה שֶׁתְּחִילָּתָהּ סוּפְגָּנִים וְסוֹפָהּ סוּפְגָּנִים פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. תְּחִילָּתָהּ עִיסָּה וְסוֹפָהּ סוּפְגָּנִים תְּחִילָּתָהּ סוּפְגָּנִים וְסוֹפָהּ עִיסָּה חַייֶבֶת בַּחַלָּה. וְכַן הַקְּנוּבְקָאוֹת חַייָבוֹת. הַמְּעִיסָּה בֵּית שַׁמַּי פוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַייְבִין. הַחֲלִיטָה בֵּית שַׁמַּי מְחַייְבִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ פָטוּר לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק חַייָב. הלכה: הָדָא אִיתָא שָׁאֲלָת לְרִבִּי מָנָא בְּגִין דַּאֲנָא בָּעְייָא לְמֵיעְבַּד אִצְװָתִי אִטְרֵי מָהוּ דְיִנְסְבֶנָּה וּתְהֵא פְטוּרָה מִן הַחַלָּה. אָמַר לָהּ לָמָּה לֹא. אָתָא שְׁאִיל לְאָבוֹי. אָמַר לֵיהּ אָסוּר שֶׁמָּא תִימָּלֵךְ לַעֲשׂוֹתָהּ עִיסָּה. וְכֵן הַקְּנוּקָעוֹת חַייָבוֹת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קְרַמְבִּיטַס. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עָגוּל בְּשֵׁם חִזְקִיָּה אָמַר בוקרלטא שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ לְסוֹלְתָהּ תְּהֵא פְטוּרָה מִן הַחַלָּה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא עִיסַּת מַבְרִין חַייֶבֶת בַּחַלָּה. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ לְסוֹלְתָהּ תְּהֵא פְטוּרָה מִן הַחַלָּה. רַב אָמַר עִיסַּת כוּתָח חַייֶבֶת בַּחַלָּה. אָמַר רִבִּי בּוּן שֶׁמָּא תִּימָּלֵךְ לַעֲשׂוֹתָהּ חֲרָרָה לְבָנָה. אָמַר רִבִּי מָנָא צְרִיכִין אָנוּ מַכְרִיזִין בְּאִילֵּין דְּעָֽבְדִין עָבִיצִין דֵּייְאוּן עָֽבְדוֹן לוֹן פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר דְּאִינּוּן סָֽבְרִן שֶׁהִיא פְטוּרָה וְהִיא חַייֶבֶת. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו אֵי זוֹ הִיא הַמְּעִיסָה הַנּוֹתֵן חַמִּין לְתוֹךְ קֶמַח. חֲלִיטָה קֶמַח לְתוֹךְ חַמִּין. אִתָה חֲמִי נֶחְלְטָה כָּל־צוֹרְכָהּ בֵּית שַׁמֵּי מְחַייְבִין. לֹא נֶחְלְטָה כָּל־צוֹרְכָהּ בֵּית שַׁמַּי פּוֹטְרִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא שְׁנֵי תַלְמִידִים שָׁנוּ אוֹתָהּ. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַל הַדָּבָר הַזֶּה הָלַכְתִּי אֶצֶל רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹבָא לְקַיְסָרִין וְאָמַר לִי שְׁנֵי תַלְמִידִים שָׁנוּ אוֹתָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה אֶלָּא הַנֶּאֱפָה בַתַּנּוּר חַייָב. בְּאִילְפָּס וּבִקְדֵירָה פָּטוּר. אֵי זֶהוּ חָלוּט בָּרוּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָה כָּל־שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ הָאוֹר מְהַלֶּךְ תַּחְתָּיו מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹתוֹ בָצֵק חַייָב בַּחַלָּה. קֶמַח קָלִי שֶׁעֲשָׂאוֹ בָצֵק חַייָב בַּחַלָּה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁאָֽפְייָן. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ פָטוּר דִּכְתִיב רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם וְלֹא שֶׁלָּהֶקְדֵּשׁ. לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק חַייָב. לֹא בְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי. בְּדַעַת הַלְּקוּחוֹת הַדָּבָר תָּלוּי. שֶׁמָּא יִמְצָא הַלְּקוּחוֹת וְנִטְבְּלוּ מִיַּד.
המקבל שדה מן [הנכרי מעשר] ונותן לו אמר רשב"ג מה אם ירצה [הנכרי הזה שלא לעשר פירותיו] אלא חולק ונותן לו [בפניו].[החולק] שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו [ר"ש אומר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר הנכרי ונתגייר או שמכר לישראל מעשר ונותן לו שכר ממנו שדה מעשר ונותן לו מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות.החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו לפיכך אם חזר [ישראל ולקחה ממנו] או שמכרה לישראל אחר נוהג בה דמאי.תוספתא דמאי פרק ו תוס ד
אמר ליה אנא (במדבר ה, ח) מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדיין לא כיפר:נתן לו את הקרן וכו': ת"ר מנין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצאתלמוד לומר (ויקרא ה, טז) באיל האשם ונסלח לותלמוד בבלי בבא קמא דף קיא עמוד א