משנה: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת גְּדוֹלָה הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת קְטַנָּה אֲפִילוּ מִכָּאן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. הֲרֵינִי נָזִיר יוֹם אֶחָד הֲרֵינִי נָזִיר שָׁעָה אַחַת הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת נָזִיר שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם שֶׁאֵין נוֹזְרִין לְשָׁעוֹת. הלכה: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם כול׳. בַּר קַפָּרָה אָמַר י̇ה̇י̇ה̇. תַּלְתִּין. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹנָתָן. כְּנֶגֶד כ̇ט̇ פְּעָמִים שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת נָזִיר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר. וְהָא תַּלְתִּין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַחֵר לְחִידּוּשׁוֹ יָצָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ לֹא יָצָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ יָצָא. וְאִית דְבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. גַּדֵּל פֶרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. כַּמָּה הוּא גִּידּוּל שִׂיעֵר. ל̇ יוֹם. וְאִית דְבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. וּבָֽכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים. מַה יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים אַף יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן. וְאִית דְבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. יָמִים שֶׁהוּתְּרוּ. שֶׁהִתִּירָן מֹשֶׁה וּבֵית דִּינוֹ. וְאֵין פָּחוֹת מִל̇. וְאִית דְבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. עַד מְלֹאת הַיָּמִים. וְכַמָּה הֵן יָמִים מְלֵיאִין. ל̇ יוֹם. מֵעַתָּה אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ לֹא יָצָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. יָמִים יָמִם כְּתִיב. חָסֵר יוּ״ד. תַּמָּן תַּנִינָן. הָאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר מִיכָּן וְעַד מָקוֹם פְּלוֹנִי. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. שַׁנְייָא הִיא דָּמַר. אַחַת. רַב אָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר ל̇ יוֹם וְיוֹם אֶחָד. נָזִיר שְׁתַּיִם. דַּהֲוָא יְכִיל מֵימַר. שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. הֲרֵינִי נָזִיר יוֹם אֶחָד. הֲרֵינִי נָזִיר שָׁעָה אַחַת. הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה. הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם. מָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. ל̇ וְאַחַת שָׁעָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַבָּנִין. לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה עַל הָאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר ל̇ יוֹם וְיוֹם אֶחָד. שֶׁאֵינוֹ נָזִיר אֶלָּא אַחַת. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הָאוֹמֵר. הֲרֵינִי נָזִיר ל̇ יוֹם וְעוֹד יוֹם אֶחָד. שֶׁרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. נָזִיר שְׁתַּיִם. וְרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. נָזִיר אַחַת.
וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי מִיחַיַּיב? וְהָאָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְפַנֶּה חֲפָצָיו מִזָּוִית לְזָוִית, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן וְהוֹצִיאָן — פָּטוּר, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקִירָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ.אֶלָּא: זִמְנִין דִּמְתַקֵּן לֵיהּ וַהֲדַר מְעַיֵּיל לֵיהּ, וְקָא מְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד.אִיכָּא דְּאָמְרִי: גַּבֵּי אָדָם הָא קָאָמְרִינַן דְּסַגִּי לֵיהּ בְּרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. גַּבֵּי פָרָה מִי סַגִּי לַהּ בְּרֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ, אוֹ לָא?תלמוד בבלי עירובין דף כ עמוד ב
היציע והאבוס והמגירה אין מטמאין בנגעים ואין מצטרפין עם הנגעים ואין הנגע פושה לתוכו וכשהוא נותץ את הבית אין אותו העצים והאבנים והעפר מטמאין בנגעים ומצטרפין עם הנגעים והנגע פושה לתוכן וכשהן נותצין את הבית נותצין עמו.כיצד ראיית הנגע ספק יש בו כשני גריסין ספק אין בו ספק ירקרק שבירוקין ואדמדם שבאדומים היה בא אצל כהן ואמר לו בני צא ופשפש בעצמך וחוזר בך שאין הנגעים באין אלא על לשון הרע ואין הצרעת באה אלא על גסי הרוח ואין המקום דן את האדם אלא בדתן הרי הן באין על ביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה. הרי הן באין על בגדיו וחזר בו טעון קריעה ואם לא טעון שריפה הרי הן באין על גופו וחוזר בו חוזר ואם לאו (ויקרא יג) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. ר"ש בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אף על גסות הרוח נגעין באין שכן מצינו בעזיהו.היה קולף את העפר שבין אבן לחברתה ונראה לתוך הבית. רבי יוסי ברבי יהודה אומר מקרקע הבית היה נוטל את העפר שלש אצבעות שנאמר (ויקרא טו) ואת הבית יקציע מבית סביב רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי אליעזר הכיהה בשני והולך לו קלפו וטעון צפורין. בית שנראה נגע במזרחו חצצו ונראה במערבו נדון כבית אחד. חצצו ונראה במזרחו חזר ונראה במערבו נדון כשני בתים. נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורות אין נזקק לו. סלקו הרי הוא כקמוט שנפשט וכבית סתרים שנתגלה.תוספתא נגעים פרק ו תוס ח