משנה: לֹא חוּלִים לֹא אוֹכַל לָךְ לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי טָהוֹר וְטָמֵא נוֹתָר וּפִיגּוּל אָסוּר. כְּאִמְרָא כַּדִּירִיים כָּעֵצִים כָּאִישִּׁים כַּמִּזְבֵּחַ כַּהֵיכָל כִּירוּשָׁלֵם נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם. הלכה: לֹא חוּלִין לֹא אוֹכַל לָךְ כול׳. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ לָא יְהוּ חוּלִין אֶלָּא קָרְבָּן. לֹא כָשֵׁר לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ. לֹא דְכִי לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ. טָהוֹר לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לִי. טָמֵא לִי וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ. כָּשֵׁר וְדָכִי מִטָּהוֹר וְטָמֵא. לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי מִלְּטָהֵר וְטָמֵא. פִּיגּוּל. לֹא שַׁנְייָא. הִיא פִיגּוּל שֶׁלָּעוֹלָה הִיא פִיגּוּל שֶׁלִּשְׁלָמִים. נוֹתָר שֶׁלָּעוֹלָה הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. נוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים לֹא הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. אָמַר הֲרֵי עָלַי כַּנּוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים מָהוּ. כְּאִימְרָא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּאִימָּר תְּמִידָא. תַּמָּן אָֽמְרִין. כִּװְלַד חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּאֵילוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּאִימְרָא דְלָא יְנַק מִן יוֹמוֹהִי. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיתְנֵי. כָּעֲזָרָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִיתְנֵי. כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיתְנֵי. כְּדִישׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְנוֹרָה. כַּדִּירִיִים. כְּדִירִים שֶׁלָּעֵצִים. כְּדִירִיִים שֶׁלַּקָּרְבָּנוֹת. כָּעֵצִים. כִּשְׁנֵי גֵּיזֵירֵי עֵצִים. כָּאִישִּׁים. כְּשַׁלְהֲבוֹת שֶׁלָּאֵשׁ. כַּמִּזְבֵּחַ. כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כָּהֵיכָל. כְּקָרְבְּנוֹת הַהֵיכָל. כִּירוּשָׁלֵם. כְּקָרְבְּנוֹת יְרוּשָׁלֵם. נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ. כְּגוֹן כַּף וּמַחְתָּה וּמִזְרָק. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר כִּירוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם. שֶׁלֹּא נִתְכַּװֵן אֶלָּא לָעֵצִים וְלָאֲבָנִים שֶׁבָּהּ. כַּתּוֹרָה. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה כַּכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה אָסוּר כַּקָּרְבָּנוֹת הַכְּתוּבִין שֶׁבָּהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כַּתּוֹרָה וְכַכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. רִבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר. דְּרִבִּי שְׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׁאֵין בְיָדוֹ חִיטִּין וּפָטוּר עַל הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כַּתּוֹרָה. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה. כַּכָּתוּב בָּהּ. כִּקְדוּשַׁת כְּתוּבַיָּא. מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ לְגַבֵּי בְהוֹנוֹת — הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְטָעוּן נְסָכִים, וְצָרִיךְ אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ. וְרַב חִסְדָּא אָמַר לְךָ: מַאי צָרִיךְ — צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה.וְתָנֵי תַּנָּא: ״צָרִיךְ״ — וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה? אִין, וְהָתַנְיָא: נָזִיר מְמוֹרָט, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ הַעֲבָרַת תַּעַר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ הַעֲבָרַת תַּעַר. וְאָמַר רַבִּי אֲבִינָא: כְּשֶׁאוֹמְרִים בֵּית שַׁמַּאי ״צָרִיךְ״, צָרִיךְ — וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה.וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת. דְּאָמַר רַבִּי פְּדָת: בֵּית שַׁמַּאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. בֵּית שַׁמַּאי — הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי אֶלְעָזָר, (דְּתַנְיָא:) אֵין לוֹ בּוֹהֶן יָד וּבוֹהֶן רֶגֶל — אֵין לוֹ טׇהֳרָה עוֹלָמִית. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נוֹתֵן עַל מְקוֹמוֹ וְיוֹצֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נָתַן עַל שֶׁל שְׂמֹאל — יָצָא.תלמוד בבלי יומא דף סא עמוד ב צורת פנים שאמרו אחד מכל צורת פנים חוץ מאתים וסנדל שאמרו דומה לסנדל דג שבים ר"ש בן גמליאל אומר דומה ללשון של שור רבותינו אמרו עד שיהא בו מצורת אדם. ולא אמרו סנדל והלא אין סנדל שאין עמו ולד אלא שמא תפיל עמו זכר ותהא מקולקלת לנקבה או שמא תפיל <עמו> שנים אחד לפני שקיעת החמה נמצאת מונה תחלת נדה לראשון ותחלת לנדה אחרון. שליא שאמרו תחלתה כחוט הערב וראשה כתורמוס וחלולה כחצוצרת ואין שליא פחותה מטפח. רשב"ג אומר דומה לקורקבן של תרנגול. ולמה אמרו שליא והלא אין שליא שאין עמה ולד.הטיבור חיבור באדם עד טפח ליטמא ולטמא אבל בבהמה חיבור עור היוצא מעור פניו של אדם בין חיי בין מת ה"ז טהור ומותר בהנאה. ואיזו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו בראשו שתי עיניו כשתי טיפין של זבוב. שני חוטמיו כשני טיפין של זבוב. פיו מתוח כשערה וגוייתו כעדשה ואם היתה נקבה גויתה כשערה לארכה. פיו פתוח ידים ורגלים אין בו. ועליו מפורש בקבלה (איוב י׳:י׳) הלא כחלב תתיכני וגו'.אין משערין במים מפני שהמים עזין ומבערין אותו ואין משערין אותו אלא בשמן מפני שהשמן רך ומזכך ואין רואין אותו אלא בחמה. המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע אומר ולד וחכ"א אינו ולד ור' שמעון בר' יוסי אומר משם אביו קורעין אותו אם יש בו דם הרי זה נדה והבשר ה"ז ולד.תוספתא נידה פרק ד תוס ו קודםהבא