משנה: בְּאֵי זֶה צַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל־הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָֽלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי וְלוֹ אִשָּׁה אֶחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה אֲפִילוּ הֵן מֵאָה. הלכה: כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל־הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ כול׳. הִיא מַתְנִיתָא כָּל־הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
יוסף זכה בעצמות אביו אף הוא לא נתעסק בו אלא משה שנא' (שמות י״ג:י״ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה והוא עוסק במצוה שנא' (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות וגו' [אילו] לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו מה ת"ל (יהושע כ״ד:ל״ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל [ממצרים] קברו בשכם אלא כיון שראו ישראל את משה [שהוא] מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים [יותר מן הקטנים] ואילו לא היה משה וישראל [מתעסקין בו] לא היו בניו מתעסקין בו מה ת"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו את משה וישראל [שהיו] מתעסקין בו אמרו הניחו לו כבודו במרובין יותר מן המועטין.מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר [היתה באותו הדור הלכה ואמרה לו למשה בנילוס נהר] יוסף קבור שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בבעץ [והלך] משה ועמד על נילוס נהר ואמר יוסף יוסף הגיעה [שעה] שהקב"ה גואל את ישראל הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מתעכבין לך אם אתה מגלה א"ע מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו מיד צף ארונו של יוסף לשפת ונטלו משה ובא לו ואל תתמה שהרי הוא אומר (מלכים ב ו׳:ה׳) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל וגו' ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה [כך הציף הברזל] משה רבו של אליהו רבו של אלישע על אחת כמה וכמה יש אומרים בקברות מלכים יוסף [היה] קבור והלך משה ועמד על [קברות המלכים] ואמר יוסף יוסף הגיעה שעה שהקב"ה גואל את ישראל [הרי שכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבין לך] אם אתה מגלה [את] עצמך מוטב ואם לאו נקיים [אנחנו משבועה אשר השבעת את אבותינו מיד הקיץ ארונו של יוסף ונטלו משה ובא לו] והיו שני ארונות מהלכין אחד ארון קודש [וארון] של מת והיו [כל] עוברין ושבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו [אמרו להם] אחד ארון קודש ואחד של מת אמרו להם וכי אפשר לארון קודש להלוך עם ארונו של מת. א"ל מת שבארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון קודש זה.משה זכה בעצמות אף הוא לא נתעסק בו אלא המקום ב"ה שנא' (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגי וגו' מלמד שהיה מוטל [בגופו] של שכינה כארבעה מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד שמת בתוך שדה ראובן שנא' (במדבר ל״ב:ל״ז) ובני ראובן בנו וגו' ומנין שנקבר בתוך שדה נחלתו של גד שנא' (דברים ל״ג:כ״א) ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ומלאכי השרת סופדין ואומרין לפניו (שם) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה׳:כ״ב) ובאו המים המאררים האלה וגו' ירך מקום שהתחילה בעבירה תחלה משם פורעניות מתחלת לבא עליה ירך [התחילה] בעבירה תחלה ואח"כ בטן לפיכך תלקה [ירך] תחלה ואח"כ בטן שנא' (שם) והשקה את המים וכן אתה מוצא באנשי [מבול] אדם התחיל בעבירה שנא' (בראשית ו׳:ה׳) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (בראשית ז׳:כ״ג) וימח את כל היקום וגו' קטני סדום הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (בראשית י״ט:ד׳) טרם ישכבו ואנשי העיר וגו' אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שם) ואת האנשים אשר פתח הבית וגו' [גדולי] מצרים הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (שמות א׳:כ״ב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן וגו' הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שמות ז׳:כ״ט) ובכה ובעמך וגו'. מרגלים הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (במדבר י״ג:ל״ב) ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה וגו' הן לקו תחלה [והשאר לא פלטו הן לקו תחלה] דכתיב (במדבר י״ד:ל״ז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ והשאר לא פלטו שנא' (שם) אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה. שכיני ארץ ישראל התחילו בעבירה תחלה שנא' (ירמיהו י״ב:י״ד) כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה וגו' אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שם) הנני נותשם וגו' נביאי ירושלים [הן] התחילו בעבירה תחלה שנא' (ירמיהו כ״ג:ט״ו) כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (ירמיהו כ״ט:כ״ב) ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל וגו'.תוספתא סוטה פרק ד תוס ה
אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אוֹסֵר לָהֶדְיוֹט הֲרֵי אֲנִי מַתִּיר לַגָּבוֹהַּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַתִּיר לָהֶדִיוֹט אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲרֵי נְדָרִים וּנְדָבוֹת יוֹכִיחוּ. שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָהֶדִיוֹט וַאֲסוּרִין לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאֵין זְמַנָּן קָבוּעַ. תֹּאמְרוּ בַחֲגִיגָה שֶׁזְּמַנָּהּ קָבוּעַ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. חֲגִיגָה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בְּרִאשׁוֹן חוֹגֵג בַּשֵּׁינִי. שֶׁאִם לֹא חָג בַּשֵּׁינִי חוֹגֵג בַּשְּׁלִישִׁי. . אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. חֲגִיגָה זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בָּרֶגֶל. אִינוֹ יָכוֹל לַחוֹג אַחַר הָרֶגֶל. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲלֹא כְּבָר נְאֱמַר אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל. מִשָּׁם רְאָייָה. לָכֶם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה. [אֲבָל] נַעֲשֶׂה הוּא לַגָּבוֹהַּ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר טַעַם אַחֵר. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁכִּירָתָךְ סְתוּמָה כִּירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. בְּשָׁעָה שֶׁכִּירָתָךְ פְּתוּחָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא כִירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. דָּבָר אַחֵר. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא שׁוּלְחָנָךְ מָלֵא וְשׁוּלְחַן (רַבָּךְ) [קוֹנָךְ] רֵיקָם.אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה עֲבַר קוֹמֵי סִדְרָא וּשְׁמַע קָלְהוֹן קְרָיֵי הָהֵן פְּסוּקָא. וַיִּזְבְּח֣וּ לַֽיי זְ֠בָחִים וַיַּֽעֲל֨וּ עוֹלוֹת לַיי לְֽמָֽחֳרַת֘ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒. אָמַר. מָאן דִּמְפְסִק לֵהּ כְּבֵית שַׁמַּי. מָאן דָּקָרֵי כוּלֵּהּ כְּבֵית הִלֵּל. נִיחָא עוֹלוֹת לְֽמָֽחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא֒. שְׁלָמִים לְמָֽחֳרַת הַיּוֹם. וְאֵין שְׁלָמִים בָּאִין כְּבֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דָּוִד מֵת בָּעֲצֶרֶת. וְהָיוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אוֹנְנִין והִקִרִיבוּ לְמָחָר.מַעֲשֶׂה בְהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַך עָלֶיהָ. חָבְרוּ עָלָיו תַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי. הִתְחִיל מְכַשְׂכֵּשׂ בִּזְנָבָהּ. אֲמַר לָהֶן. רְאוּ נְקֵיבָה הִיא וּשְׁלָמִים הֵבֵאתִיהָ. וְהִפְלִיגָן בִּדְבָרִים וְהָֽלְכוּ לָהֶן. לְאַחַר יָמִים גָּֽבְרָה יָדָן שֶׁלְבֵּית שַׁמַּי וּבִקְשׁוּ לִקְבוֹעַ הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶם. וְהָיָה שָׁם בָּבָא בֶּן בִּוטָא מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי וְיוֹדֵעַ שֶׁהֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. פַּעַם אַחַת נִכְנַס לָעֲזָרָה וּמְצָאָהּ שׁוֹמֶמֶת. אָמַר. יְשַׁמּוּ בָתֵּיהֶן שֵׁל אֵילוּ שֶׁהֵישִׁמוּ אֶת בֵית אֱלֹהֵינוּ. מֶה עָשָׂה. שָׁלַח וְהֵבִיא שְׁלשֶׁת אֲלָפִים טָלִים מִצֹּאן קֵדָר וּבִיקְּרָן מִמּוּמִין. וְהֶעֱמִידָן בְּהַר הַבַּיִת וְאָמַר לָהֶן. שְׁמָעוּנִי אֲחַיי בֵית יִשְׂרָאֵל. כָּל־מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה יָבִיא עוֹלוֹת יָבִיא וְיִסְמוֹךְ. יָבִיא שְׁלָמִים וְיִסְמוֹךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִקְבְּעָה הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא כַסָּא בְּשֵׁירוּתָא בְעָייָא מוּלַיי. סָסָא דְקִיסָּא מִינֵּיהּ וּבֵיהּ. כָּל־גּוּמִרָא דְלָא כְווִיָה בְשַׁעְתָּהּ לָא כְווִיָה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵית הִלֵּל שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַך עָלֶיהָ. וְרָאָהוּ אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי. אָמַר לָהֶן. מַה זוֹ סְמִיכָה. אָמַר לוֹ. מַה זוֹ שְׁתִיקָה. וְשִׁיתְּקוֹ בִנְזִיפָה וְהָלַךְ לוֹ.תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה ג