משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף אָֽמְרוּ אֵין נִידָּה בַתּוֹרָה אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה. אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת הֲרֵי אֶילּו חַייָבִין. כֵּיצַד אָֽמְרוּ יֵשׁ נִידָּה בַתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָטוּר הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶעְלַם דָּבָר. דָּבָר וְלֹא כָל־הַגּוּף׃ הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף כול׳. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר. מִדָּבָר. לֹא כָל־דָּבָר. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִמִּצְוֹת. לֹא כָל־מִצְוֹת. וְכָתוּב כֵּן. כַּײ דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילַּת הַפָּרָשָׁה עַד סוֹפָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע תֵּיבָה. וְיָֽצַקְתָּ֥ עָלֶי֖הָ שָׁ֑מֶן מִנְחָה֭ הִיא׃ לְרַבּוֹת כָּל־הַמְּנָחוֹת לִיצִיקָה. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל־שֵׁם שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. הַלַּיְלָה מוּתָּר וְהַיּוֹם אָסוּר. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל־שְׁחִיחָה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל־שֵׁם הִשְׁתַּחֲוָייָה. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. מוּתָּר לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְאָסוּר לָשׁוּחַ. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל־שֵׁם הוֹצָאָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. גְּרוֹגֶרֶת מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי גְרוֹגְרוֹת אֲסוּרוֹת. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה אַחַת הִיא. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה שְׁתַּיִם הֵן. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל־שֵׁם הַכְנָסָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לֶאֱכוֹל חֵלֶב. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁאָסוּר לוֹכַל חֵלֶב. וְהַתּוֹרָה נָֽתְנָה רְשׁוּת לְבֵית דְּין לְהוֹרוֹת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. כְּזַיִת הַיּוֹם וְכִשְׁנֵי זֵיתִים לְמָחָר. הֵיךְ עֲבִידָא נָביא וּמַדִּיחַ. יָכוֹל אִם יֹאמְרו לָךְ. אַל תִּתֵּן תְּפִילִּין הַיּוֹם תֵּן לְמָחָר. תִּשְׂמַע לָהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לָלֶ֣כֶת בָּהֶם. בְּכוּלָּן וְלֹא בְמִקְצָתָן. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל־אוֹתוֹ הַיּוֹם. וַתֵּ מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. וְכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. שְׁמוּאֵל בַּר בָּא אָמַר. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל כָּל־אוֹתָּה הָאַמָּה. וְתֵי מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. וָכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף.
וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃וַיֹּ֩אמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּֽלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נׇגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃מקרא רות פרק ב פסוק י
איזהו מעונן רבי ישמעאל אומר זה המעביר על העין ר"ע אומר אלו [נותני עתים] כגון אלו [שאומרים] היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין [כדון] אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית [להיות יפות ועקודות קטנות] להיות רעות [וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים].סוקרין את האילן בסיקרא וטוענין אותו באבנים ואין חוששין [לא] משום שביעית ולא משום דרכי האמורי.ממשיכין יין ושמן בצנורות לפני חתנים [ולפני כלות] ולא מדרכי האמורי מעשה ביהודה והילל בניו של ר"ג שנכנסו לכבול והמשיכו אנשי העיר לפניהם בצנורות יין ושמן.תוספתא שבת פרק ח תוס ט