משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בָּעֶרֶב כָּל־אָדָם יַטּוּ וְיִקְרוּ וּבַבּוֹקֶר יַעֲמוֹדוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל־אָדָם קוֹרִין כְּדַרְכָּן. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין. הלכה: הָא דְבֵית הִלֵּל מְקִימוּן תְּרֵין קָֽרְיָא מַה מְקַייְמִין דְּבֵית שַׁמַּאי בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ פְּרָט לְעוֹסְקִים בְּמִצְווֹת. וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ פְּרָט לַחֲתָנִים. תַּנִּי מַעֲשֵׂה בְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִּין בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוּטָּה וְרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל זָקוּף. הִגִּיעַ עוֹנָת קִרְיַת שְׁמַע נִזְקַף רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְהִטָּה רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל אוֹמֵר לְאֶחָד בְּשׁוּק מַה לְךָ זְקָֽנְךָ מְגוּדָּל וְהוּא אוֹמֵר יִהְיֶה כְּנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים. אֲנִי שֶׁהָיִיתִי מוּטָּה נִזְקַפְתִּי וְאַתָּה שֶׁהָיִיתָ נִזְקַף הִטִּיתָ. אָמַר לוֹ אַתָּה נִזְקַפְתָּ כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וַאֲנִי הִטִּיתִי כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא יִרְאוּנִי הַתַּלְמִידִים וְיַעֲשׂוּ הֲלָכָה קֶבַע כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.
לולבי הזרדין והחרובין עד שלא המתיקו אין מטמאין טומאת אוכלין משהמתיקו מטמאין טומאת אוכלין אבל הלוף והחרדל והתורמוסים ושאר כל הנכבשים בין שהמתיקן בין עד שלא המתיקן מטמאין טומאת אוכלין.קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין. כפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאין טומאת אוכלין ר' יוחנן בן נורי אומר בכולן ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבר שהוא ניקח בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שהן פטורות מן המעשר.ערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולן הן מטמאין טומאת אוכלין ר"ש אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין וכן היה ר"ש אומר יש נותר <שהוא> שמטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין כיצד לפני זריקת דמים אין מטמא טומאת אוכלין לאחר זריקת דמים מטמא טומאת אוכלין. פיגול מקדשי קדשים ומקדשים קלים אינו מטמא טומאת אוכלין. כרשינין מטמאין טומאת אוכלין דברי ר' יהודה ור"ש אומר אין מטמאין טומאת אוכלין אמר לו ר' יהודה יש לך דבר שהוא חייב במעשרות ואינו מטמא טומאת אוכלין אמר לו ר"ש יש לך דבר שאין מטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות אמר לו ר' יהודה אף אתה כפרת בהלכה.תוספתא עוקצין פרק ג תוס ח
הַמַּעֲלֶה פֵרוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה, וְיָרַד עֲלֵיהֶם טַל, אֵינָם בְּכִי יֻתַּן. אִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ, הֲרֵי זֶה בְכִי יֻתַּן. הֶעֱלָן חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁחִשַּׁב שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן, שֶׁיֶּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה:
הַמַּעֲלֶה אֶת הָאֲגֻדּוֹת וְאֶת הַקְּצִיעוֹת וְאֶת הַשּׁוּם לַגַּג בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּינוּ, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. כָּל הָאֲגֻדּוֹת שֶׁל בֵּית הַשְּׁוָקִים, טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלַּחִים. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, וְכִי מִפְּנֵי מָה טִמְּאוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה הַפֶּה. כָּל הַקְּמָחִין וְהַסְּלָתוֹת שֶׁל בֵּית הַשְּׁוָקִים, טְמֵאִים. הַחִילְקָה, הַטְּרָגִיס וְהַטִּסְגִי, טְמֵאִים בְּכָל מָקוֹם:
כָּל הַבֵּיצִים בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, חוּץ מִשֶּׁל מוֹכְרֵי מַשְׁקֶה. וְאִם הָיוּ מוֹכְרִין עִמָּהֶן פֵּרוֹת יְבֵשִׁים, טְהוֹרוֹת. כָּל הַדָּגִים בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חֲתִיכַת אִלְתִּית וְדָג הַמִּצְרִי הַבָּא בְקֻפָּה וְקוּלְיָס הָאִסְפָּנִין, הֲרֵי אֵלּוּ בְחֶזְקַת טָהֳרָה. כָּל הַצִּיר בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. וְעַל כֻּלָּם, עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר טְהוֹרִים הֵן, חוּץ מִשֶּׁל דָּגָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַפְקִידִין אוֹתָהּ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהֵן, טָמֵא:
משנה מכשירין פרק ו משנה ד