משנה: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶן. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לַדְּרָכִים. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַבְקִירִין אֶת כָּל־הַשָּׂדֶה. הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יְהוּדְה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶן וְהָיוּ שְׂמֵחִין שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת. אַחַת שֶׁהָיוּ מְנַכְשִׁין שָׂדוֹתֵיהֶן וְאַחַת שֶׁהָיוּ נֶהֱנִין מִן (הַגֶּזֶל) [הַכִּלְאַיִם.]. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים. אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ שְׂמִחִים שֶׁהָיוּ מְנַכְשִׁין שָׂדוֹתֵיהֶן. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַבְקִירִין אֶת כָּל־הַשָּׂדֶה. מִנַיִיִן שֶׁהֶבְקֵר בֵּית דִּין הֶבְקֵר. כָּתוּב וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָבֹא לִשְׁל֣שֶׁת הַיָּמִ֗ים כַּֽעֲצַ֤ת הַשָּׂרִים֙ וְהַזְּקֵנִ֔ים יָֽחֳרַ֖ם כָּל־רְכוּשׁ֑וֹ וְה֥וּא יִבָּדֵ֖ל מִקְּהַ֥ל הַגּוֹלָֽה׃ מְנַיִין שֶׁהִיא פְטוּרָה מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי יוֹנָתָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק בַר אָחָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא בַשְּׁבִיעִית וְלֹא בְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְאִם עִיבְּרוּהָ הֲרֵי זוֹ מְעוּבֶּרֶת. וְחוֹדֶשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מוֹסִיף לֹא פָטוּר מִמַּעְשְׂרוֹת הוּא. עַד כְדוֹן שְׁבִיעִית. מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית [מַאי]. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת בְּאִיסּוּר חָדָשׁ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יָרָק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאֲרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יָרָק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאֲרֶץ הִיא שְׁבִיעִית הִיא שֶׁל שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. תַּנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בַשְּׁבִיעִית [וְלֹא בְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית] אֶלָּא בִשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. [וְ]אִם עִיבְּרוּהָ הֲרֵי זוֹ מְעוּבֶּרֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיוּ הָשָּׁנִים כְּתִיקֻנָן. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֵין הָשָּׁנִים כְּתִיקֻנָן הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. תַּנֵּי. שֶׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל עִיבְּרוּהָ בְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְלוּם. שָׁמוֹר֙ אֶת־חוֹדֶשׁ הָֽאָבִ֔יב. שָׁמְרֵיהוּ שֶׁיָּבוֹא בְחִידּוּשׁוֹ. וַהַיי דָא אָֽמְרָה דָא. גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לוּקַּט תַּחְתָּיו כָּל־הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הֵן שֶׁלְעֲנִיִּים. וְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ. דְּבֵית שַׂמַּי הִיא. וְאָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא פָטוּר מִמַּעְשְׂרוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל מִשּׁוּם קְנָס. וּכְבֵית הִלֵּל עֲנִייִם מְעַשְּׂרִין וְאוֹכְלִין.
ת"ר אבוב היה במקדש חלק היה דק היה של קנה היה ומימות משה היה צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה צלצול היה במקדש של נחושת היה והיה קולו ערב ונפגם ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו ולא היה קולו ערב נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיהמכתשת היתה במקדש של נחושת היתה ומימות משה היתה והיתה מפטמת את הבשמים נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתהאלו שני כלים נשתיירו ממקדש ראשון ונתפגמו ולא היה להם ארוכה ועליהם אמר דוד (מלכים א ז, מה) נחושת ממורט {דברי הימים ב ד׳:י״ט } נחושת (ממורק) ועליהם הוא אומר (עזרא ח, כז) וכלי נחשת מוצהב שנים חמודות (מזהב)תלמוד בבלי ערכין דף י עמוד ב
לקח הבכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למוכרו רבי אומר אומר אני שלא ימכור אלא בדמיו לולבי האלה והבטנה והאטדים והאדל ר"מ אומר [ללולבין עם העלים] אין ביעור וחכ"א לעלים עם הלולבין] יש ביעור ר' שמעון אומר ללולבין אין ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שנשרו מאביהן וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית נידונין כאילן חוץ מן האדל שנידון כירק העיד יהודה בן ישעיה הבשם לפני ר' עקיבה משום ר' טרפון שיש לקטף שביעית עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להן ביעור לפי שאין כלין.הוורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד והשמן מותר ישן בחדש חייב בביעור החרובין חדשין שכבשן ביין ישן [ילקט את החרובין והיין מותר] ישנין בחדש חייבין בביעור.רבי אליעזר אומר חבילי איזוב והפיאה והקורנית שהכניסן לעצים אין מסיקין בהן למאכל בהמה מסיקין בהן ר' שמעון אומר אף קלחין של בית השלחין שיבשו אסורין בהנאה.תוספתא שביעית פרק ה תוס יא