משנה: מְעִידִים אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז עַל מְנָת לִיתְּנָם מִכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם וְהוּא אוֹמֵר מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים אוֹמֵד כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן וְיִהְיוּ אֶלֶף זוּז בְיָדוֹ בֵּין לִיתְּנָהּ מִכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם בֵּין לִיתְּנָם מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים׃ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאוֹ לִידֵי מַכּוֹת מְבִיאוֹ לִידֵי תַשְׁלוּמִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה׃ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב מַלְקוּת אַרְבָּעִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין לוֹקִים שְׁמוֹנִים מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר וּמִשּׁוּם וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַם֭ לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים. מְשַׁלְּשִׁים בַּמָּמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁים בַמַּכּוֹת. כֵּיצַד הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם. הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַייָב מַלְקוּת אַרְבָּעִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים׃ הלכה: מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי כול׳. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי כול׳. מְעִידִין אָנוּ כול׳. מְשַׁלְּשִׁין בַּמָּמוֹן כול׳. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ הַשְׁבִיעית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָא תַנִּינָן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִילְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יְהוּדָה הִיא. וְרָאוּי הוּא לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. כַּײ דָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְתוֹבְעוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ. וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיתֵּן לוֹ מָעוֹת. וְכָאן הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לְיתֵּן לוֹ מָעוֹת וְלֹא נָתַן נַעֲשִׂית הָרִאשׁוֹנָה מִלְוָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַשְׁמִיטֶּינּו שְׁמִיטָּה אֵין הַשְׁבִיעית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בֵּין נוֹתְנָן מִיכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם בֵּין נוֹתְנָן מִיכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים׃ וְיֵשׁ עֶשֶׂר שָׁנִים בְּלֹא שְׁמִיטָּה. רִבִּי הוּנָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב נַחְמָן וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר. בְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן. וְחָרָנָה אָמַר. בְּכוֹתֵב לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל. תַּנֵּי. שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתִי. מָהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא אַיְתִי. שְׁמוּאֵל אָמַר. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ סְתָם אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָאַל רִבִּי יְהוּדָה וָמַר טַעֲמָא. קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא הִיא שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ הִיא שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. כָּל־שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ. לְאַחַר ל׳ יוֹם כְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים הוּא לֹא יִגְבֶּנּוּ. לָפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ הַשְׁבִיעית מְשַׁמְּטָתוֹ. אַשׁכָּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָאֵל. קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. לֹא הִיא שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ הִיא שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. כָּל־שֵׁשׁ שָׁנִים כַּרְמוֹ לְפָנָיו שָׂדֵהוּ לְפָנָיו וּלְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים בְּהַשְׁמֵט כְּסָפִים הוּא לֹא יִגְבֶּנּוּ. לָפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת־הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִיטָּה.
היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסת כל הטהרות שעשתה בתחלת הוסת ובאמצע הוסת ובסוף הוסת טמאות. באמצע הוסת. כל הטהרות שעשתה בתחלת הוסת טהורות. באמצע הוסת ובסוף הוסת טמאות. ובסוף הוסת כל טהרות שעשאה בתחלת ובאמצע הוסת טהורות ובסוף הוסת טמאות ר' יוסי אומר [אף] ימים ושעות וסתות הן.כיצד היתה למודה להיות רואה מיום עשרים ליום עשרים משש שעות לשש שעות הגיע יום עשרים ולא ראתה אסורה לשמש כל היום דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר עד שש שעות. עברה ו' שעות ולא ראתה אסור לשמש כל היום דברי ר' יהודה ורבי יוסי מתיר משש שעות ולמעלה ואין מחייבין אותה שתהא ידה בעינה כל היום אלא בודקין פעמים לוסתה.היתה למודה להיות רואה עשרים וא' עשרים ושתים עשרים וג' הרי זו וסתה סירגה לה ארבעה ימים אינו וסת. היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינה לשבעה עשר זה וזה אסורין שינה לט"ז ט"ו ושבעה עשר טמא וששה עשר טהור. שינתה לשמונה עשר טהור שלשתן ואינו טמא אלא שמונה עשר. היתה למודה להיות רואה יום עשרים ושינה יום עשרים זה וזה אסורין מותר לשמש מיום כ' ועד יום ל' ואם ראתה יום עשרים מותר לשמש יום שלשים מפני אורח הבא כתיקונו לא ראתה יום עשרים אסור לשמש יום שלשים.תוספתא נידה פרק ט תוס ד
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶת הַגַּס הַגָּס. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, שֶׁלֹּא בְטוֹבָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַצֵּץ לָהֶם מְזוֹנוֹת:
שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה, תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שֶׁנִּטַּיְּבָה אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה, לֹא תִזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל:
חוֹכְרִין נִירִין מִן הַנָּכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
משנה שביעית פרק ד משנה ד