משנה: הָאוֹכֵל מֵהֶן כְּזַיִת מַצָּה בַפֶּסַח יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כְּזַיִת חָמֵץ חַייָב בְּהִיכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶן בְּכָל־הַמִּינִין הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בָּהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. וְחַייָבִין בַּחַלָּה וּבְמַעְשְׂרוֹת. הלכה: אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלּוֹקִין עַל חַלָּתָן דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר װָא תִּיפְתָּר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִזֶּה וּכְזַיִת מִזֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ תֵימַר כְּזַיִת מִכּוּלְּהוֹן. שַׁנְייָא הִיא שֶׁכּוּלְּהֹן לְשֵׁם חָמֵץ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר שְׁנֵי דְבָרִים רָבִים עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כֵּינִי מַתְנִיתָא אִי כְזַיִת מִזֶּה וּכְזַיִת מִזֶּה. הָא הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בַּכֹּל כְּרַבָּנָן. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶם. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּאוֹמֵר פַּת תּוֹרָה מֵעַתָּה אַף הָאוֹמֵר תְּבוּאָה תוֹרָה יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל דִּכְתִיב וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. אִי בְּאוֹמֵר פַּת סְתָם אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסָה קִייַמְתִּיהָ בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין פַּת כֹּל. אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חֲמֶשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד.
מתני׳ אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז:גמ׳ מאי בכלל כל אלו אמר רבא בכלל (דברים כב, ג) כל אבדת אחיךאמר רבא למה לי דכתב רחמנא שור חמור שה ושמלהתלמוד בבלי בבא מציעא דף כז עמוד א
עַד כְּדוֹן בְּתוּלָה. אַלְמָנָה מַאי. אָמַר רַב חִינְנָא. דַּייָהּ לָאַלְמָנָה שֶׁתִּיטּוֹל מַחֲצִית בְּתוּלָה.אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. אֲפִילוּ נִיתְנֵי. כְּתוּבַּת אִשָּׁה עִמָּהֶן. לֵית כָּל־אִילֵּין רַבָּנִין פְלִיגִין. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי יוֹנָתָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מַטְבֵּעַ יוֹצֵא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַטְבֵּעַ יוֹצֵא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. מַטְבֵּעַ יוֹצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְלָעִים סֶבֵירְיָנִיּוֹת מְהָגֵינוֹת יְרוּשַׁלְמִיּוֹת. אִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן וְאִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן. אֶלָּא אַף הוּא חָזַר וְסָבַר דִּכְװָֽתְהוֹן. וְלֵית כָּל־מִילַּייָא אָכֵן אִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן וְאִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן. הָא אַף הוּא חָזַר וְסָבַר דִּכְװָֽתְהוֹן.אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי חֲנִינָא. בְּאִשָּׁה שֶׁהָֽיְתָה כְּתוּבָּתָהּ פְּחוּתָה מִמָּאתַיִם זוּז. וְאָמַר. תִּיטּוֹל מַה שֶׁכָּתַב לָהּ. אָמַר לְרִבִּי מָנָא. שֵׁב וַחֲתוֹם. אָמַר לֵיהּ. אַשְׁוֵי שִׁיטָּתָךְ וּבָהּ חֲתוֹם. לֹא רִבִּי חִייָה דְאָמַר בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. בְּשֶׁקֶל הַקּוֹדֶשׁ. רִבִי אֶבוֹדֶמָא דְצִיפּוֹרִי בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה. מִשֵּׁם וִיתּוּר. מֵעַתָּה אִשָּׁה שֶׁהֶֽיְתָה כְּתוּבָּתָהּ פְּחוּתָה מִמָּתַיִם תַּטְמִין כְּתוּבָּתָהּ כְּדֵי שֶׁטִּיתּוֹל בְּשֶׁקֶל הָקּוֹדֶשׁ. אָֽמְרֵי בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְּתוּבָּה מַה דוּ מַפְקָא הִיא גוֹבָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִּיקַּחַת אֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת וְלֹא כְּתוּבָּה. וְאִם מֵתָה הוּא יוֹרְשָׁהּ. שֶׁהִיא רָֽצְתָה לָזוּק לוֹ נְכָסֶיהָ. וְהוּא לֹא רוֹצֶה לָזוּק לָהּ בִּנְכָסָיו. פִּיקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת וּכְתוּבָּה. וְאִם מֵתָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. שֶׁהוּא רוֹצֶה לָזוּק לָהּ נְכָסָיו וְהִיא לֹא רָֽצְתָה לָזוּק לוֹ נְכָסֶיהָ. וְחֵרֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ קִנְייָן וְיֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. תִיפְתָּר כְּשֶׁכָּֽנְסָהּ פִּיקַּחַת כָּֽנְסָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כְּשֶׁכְּנָסָהּ פִּיקַּחַת וְנִתְחָֽרְשָׁה. מִכָּל־מָקוֹם לֹא פִּיקַּחַת כְּנָסָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. תִיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה חֲרֶשֶׁת וְנִתְפַּקְּחָה. כְּנָסָהּ פִּיקַּחַת וְנִתֲחָֽרְשָׁה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהָֽיְתָה חֵרֶשֶׁת תְּחִילָּה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ לְמֵימַר אֵין לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אִילּוּ מִי שֶׁבָּא עַל הַחֲרֶשֶׁת שֶׁמָּא אֵין לָהּ קְנָס. וְכָל־שֶׁאֵין לָהּ קְנָס אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְכִי בִקְנָס הַדָּבָר תָּלוּי. הֲרֵי בוֹגֶרֶת אֵין לָהּ קְנָס וּכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִים. הֲרֵי בְתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין יֵשׁ לָהּ קְנָס וּכְתוּבָּתָהּ מְנָה.תלמוד ירושלמי כתובות פרק א הלכה ב