משנה: הַדְּמַאי אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִּיעוּר וְנֶאֱכַל לְאוֹנָן וְנִכְנַס לִירוּשָׁלַ.ם וְיוֹצֵא וּמְאַבְּדִין אֶת מִיעוּטוֹ בַדְּרָכִים וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ וְאוֹכְלוֹ כְנֶגְדּוֹ וּמְחַלֵּל אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף וּנְחוֹשֶׁת עַל נְחוֹשֶׁת כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת וּנְחוֹשֶׁת עַל הַפֵּירוֹת וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּירוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵעָלוּ הַפֵּירוֹת וְיֵאָֽכְלוּ בִּירוּשָׁלַם. הלכה: לֹא כְּיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא יִתְוַדּוּ. הָא לְבָעֵר צָרִיךְ לְבָעֵר וּבְוַדַּאי. אֲבָל בַּדְמַאי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. תַּנִּי נֶאֱכַל בָּאֳנִינָה וְאֵינוֹ נֵאֱכַל בְּטוּמְאָה. מַה בֵּין אֳנִינָה וּמַה בֵּין טוּמְאָה. אָמַר רַב נַחְמָן טוּמְאָה מְצוּיָה אֳנִינָה אֵינָהּ מְצוּיָה. גָּֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מָצוּי וְלֹא גָֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ כְּסָפֵק טֵבֵל לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ. אִילּוּ בְּסָפֵק טֵבֵל נִיתְקַן מַחְמַת שֵׁנִי סָפֵק לֹא נִתְקַן שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר לְאוֹנָן. בְּרַם הָכָא מוּתָּר לְאוֹנָן. תַּמָּן תַּנֵּינָן הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא תַּמָּן תַּנֵּינָן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. בְּרַם הָכָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי. אָמַר רִבִּי אִימִּי אֵין הַמִּשְׁנָה הַזֶּה יוֹצֵא יְדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. מַהוּ כְדוֹן תַּמָּן רִבִּי מֵאִיר בְּרַם הָכָא רַבָּנִין. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּשֵׁם רַבָּנִין בְּדִין הָיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלָמָּה אָֽמְרוּ שֶׁיַּפְרִישׁ מִפְּנֵי גְדֵירָהּ שֶׁאִם אַתְּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ אַף הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג בָּהּ בִּקְדּוּשָׁה. כְּדוֹן הָיָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלָמָּה אָמַר שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ מִפְּנֵי גְדֵירוֹ שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁיַּפְרִישׁ אַף הוּא אֵינוֹ מַפְרִישׁ כָּל־עִיקָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָא לָמָּה לִי דְמַאי אֲפִילוּ וַדַּאי. לָמָּה לִי מִיעוּט אֲפִילוּ רוֹב. וְלֹא כֵן תַּנִּי אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מִן הַגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִן הַמִּדְבָּר לְיִישׁוּב אֶלָּא אִם כֵּן הָֽיְתָה בְמָקוֹם שֶׁהָֽיְתָה גְרָרָתָהּ מֵבִיאָהּ וְנוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֶּׁבֶט. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִצְוָה הִיא לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מוּעָט. וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מְרוּבָּה. וּבְוַדַּאי אֲבָל בִּדְמַאי אֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. דְּתַנֵּינָן וּמְאַבְּדִין אֶת מִיעוּטוֹ בַדְּרָכִים. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת. הָיוּ בְיָדוֹ מָעוֹת רִבִּי נְחוּמָי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר (אַבָּא) הָיוּ מָעוֹת בְּדִיסַקִּיָּא וְלֹא הָיָה מְחַלְלוֹ. אַתְיָא דְּרִבִּי חִייָא בְּרִבִּי ווָא כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי אָחָא כְּרִבִי אִמִּי. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ פָּחוֹת מֵאֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת בְּפָרוּס אֲפִילוּ כַמָּה מוּתָּר. מַה פְלִיגִין. רִבִּי מָנָא אָמַר לֹא פְלִיגִין. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ פָּחוֹת מֵאוֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בֵּין בְּפָרוּס בֵּין בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּעִי מָהוּ לְאַבֵּד כָּל־שֶׁהוּא וּלְאַבֵּד. וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ לוֹכַל כְּנֶגְדּוֹ בִדְמַאי. הָא בְּוַדַּאי לֹא שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ.
שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן עֶשֶׂר סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן, יַחֲזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים. אִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתַן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִיָּדָם. זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, הָאָב פָּטוּר. מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּמִין, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ, נָתָנוּ. וְאִם לָאו, פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִתְחַיְּבוּ נְכָסִים. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ, יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים. אִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתְנוּ, אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם. זָכָר וּנְקֵבָה, הָאָבוֹת פְּטוּרִין, וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם: אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, זֶה שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. מֵת הַבֵּן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לַכֹּהֵן, יַחֲזִיר (לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים). לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן, יִתֵּן. מֵת בְּיוֹם שְׁלשִׁים, כְּיוֹם שֶׁלְּפָנָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם נָתַן, לֹא יִטּוֹל. וְאִם לֹא נָתַן, לֹא יִתֵּן. מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּפְדָּה. לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, בְּחֶזִקַת שֶׁנִּפְדָּה, עַד (שֶׁיָּבִיא רְאָיָה) שֶׁלֹּא נִפְדָּה. הוּא לִפָּדוֹת וּבְנוֹ לִפָּדוֹת, הוּא קוֹדֵם אֶת בְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּנוֹ קוֹדְמוֹ, שֶׁמִּצְוָתוֹ עַל אָבִיו, וּמִצְוַת בְּנוֹ עָלָיו: משנה בכורות פרק ח משנה ז
ולוים בכנורות [ובנבלים] וכל כלי שיר מהן אומרים (תהילים קל״ד:א׳) שיר המעלות הנה ברכו וגו' [יש מהן] שהיו אומרים (שם) שאו ידיכם קדש וגו' וכשנפטרין זה מזה היו אומרים (שם) יברכך ה' מציון וגו' וראה בנים וגו' שתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו רבי יהודה אומר אין פחות משבע ולא יותר על עשרה שלש לפתיחת שערים האומר על פתיחתן אינו אומר על נעילתן האומר על נעילתן אינו אומר על פתיחתן שלש [לפני מזבח האומר לפני מזבח אינו אומר למעלה העשירי האומר למעלה העשירי אינו אומר לפני מזבח].[כיצד] ג' להבטיל את העם מן המלאכה חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לראש הגג גבוה שבעיר [נטל לקרות] הסמוכין לעיר בטלין הסמוכין לתחום מתכנסין ובאין לתוך התחום ולא היו נכנסין מיד אלא ממתינין עד שיבואו כולן ויתכנסו כולן בבת אחת [מאימתי הוא נכנס משימלא לו חבית ויצלה לו דגה וידליק לו את הנר].[כיצד] ג' להבדיל בין קדש לחול חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לגג גבוה שבעיר נטל לקרות מעבירין ממנו תבשיל [מגבי כירה] וטומנין לו מיחם ומדליקין לו את הנר גמר מלקרות אפילו מיחם בידו אין [טומנין אלא מניחו בארץ אפילו נר בידו אין נותנו על גבי מנורה אלא מניחו על גבי הארץ חזן הכנסת מניח חצוצרת בתוך הגג ויורד ובא לו ר"י אומר רצה להדליק אחר כן מדליק אמרו לו נתת דבריך לשיעורין אלא מקום היה בראש הגג ששם חזן הכנסת מניח חצוצרת].תוספתא סוכה פרק ד תוס ח